איך נשתמש בפסיכולוגיה לכתיבה טובה יותר

פסיכולוגיה וכתיבה הולכות יד ויד, שתיהן נוגעות בהבנת צורת החשיבה האנושית והפעולות שמתלוות אליה. זה לא אומר כמובן שאנחנו צריכים תואר בפסיכולוגיה בשביל לכתוב סיפור איכותי, אבל פיתוח הסקרנות בנוגע לאנשים סביבנו תוכל לעזור לנו להפוך לסופרים טובים יותר.

אסכולות רבות מחלקות את הסופרים לשתי קטגוריות – העטים על המשימה, והמתכננים.

אולי אתם מסוג הכותבים שעטים על המשימה, צוללים לתוך הרעיון שעלה לכם וכותבים דמות שרוקמת אט אט עור וגידים בראשכם.

אבל לפעמים, אחרי שניים שלושה פרקים, הסיפור מתחיל להידרדר ואתם לא בטוחים למה, והחשק לכתוב יורד.

אולי התנהגות של אחת הדמויות לא תואמת לצורכי הסיפור, אולי המניע של הדמויות לא מרגיש הגיוני, אולי נתקלנו בבעיה עם דמות המספר והשילוב שלו בסיפור ובשזירת המידע.

בכל מקרה, ברור שהסיפור נמצא בנקודה בעייתית.

ואולי אתם המתכננים, אלה שמנתחים את התהליך, מייצרים קווי עלילה, משבצים את המטרות והאירועים, שוזרים את הסיפור מנקודת ההתחלה לסיום ורק אז יושבים לכתוב, אבל בנקודה מסוימת, אולי איבדתם את החוט המקשר והמרכיבים בסיפור כבר לא מתחברים כמו שרציתם.

אולי הדמות שרצינו לפתח לאו דווקא נכונה לרעיון מאחורי הסיפור, אולי הרעיון שהיה לנו לא מתורגם עד הסוף בהתנהגות מציאותיות, ואולי הדמויות לא יוצרות תחושת הזדהות כמו שקיווינו.

אלו רק חלק מהבעיות שאנחנו עלולים להיתקל בהן בתהליך הכתיבה, בין אם אנחנו עטים או מתכננים, סופרים מתחילים או מנוסים.

אם נרצה לכתוב סיפור שיצליח לשבות את לבבות הקוראים, הבנה בסיסית של הפסיכולוגיה האנושית יכולה להיות בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו לתיקון הבעיות, ובשביל לעלות על המסלול הישיר להצלחה.

אנחנו אומנם ממש לא פסיכולוגים בהכשרתנו, ואין צורך שאתם תהיו, אבל יש מספר טיפים שיכולים להיות רלוונטיים לפסיכולוגיה וכתיבה גם יחד.

תחום הפסיכולוגיה עוסק רבות בשאלות אנושיות – מדוע אנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים בצורה מסוימת.

זהו אותו עיקרון שמפעיל סופרים רבים שכתבו על הטבע האנושי והמתכון המנצח לרבי-מכר מוכרים כמו אנה קרנינה, מלחמה ושלום, עלובי החיים ועוד.

סופרים טובים הם צופים מושבעים של הטבע האנושי, אותו הם משלבים בדמויות ובעלילה. הם מראים את ההתנהגויות, את תהליכי החשיבה ואת הדרך בה אנשים מנסים למצוא משמעות לחייהם מתוך החוויות ואירועי היום יום, ומתרגמים אותם ליצירה מרתקת.

לדמויות מציאותיות יש היסטוריה ודינמיקה משפחתית, יש להן חוזקות, חולשות ובעיות אישיות. הן מנהלות עם עצמן מונולוגים פנימיים על עצמן, על מערכות היחסים שלהן ועל העולם סביבן.

אנחנו לא צריכים תואר בפסיכולוגיה בשביל ליהנות מהיתרונות שלה בתהליך הכתיבה.

אנשים שנהנים לכתוב לרוב יהיו בעצמם בעלי חוש אנושי מפותח שעוזר להם להבין את רגשותיהם של אחרים. אבל כמו במקרים רבים, אם נתאמן על כישורים מסוימים, ובכללם גם באספקט הפסיכולוגי, נוכל להפוך אותם לשימושיים יותר גם בארגז הכלים הספרותי שלנו.

הנה למשל 3 דרכים שיאפשרו לנו להתמקד בחיבור בין פסיכולוגיה וכתיבה.

1.התבוננות

רוב הסופרים מטבעם מתבוננים ובוחנים את הסביבה שלהם. אנחנו מרותקים על ידי המעשים של אנשים שונים, על ידי הדיבור שלהם, ההתנהגות שלהם וההבדלים ביניהם.

הדמויות שניצור יהיו לרוב “גדולות מהחיים” בדרכים רבות, אבל הן גם חייבות להיות מבוססות במציאות בשביל שכל קורא יוכל להתחבר אליהן.

סיפורים טבועים בגנטיקה האנושית שלנו, לא סתם אנחנו אוהבים לקרוא, לשמוע ולספר סיפורים מהרגע בו אנחנו לומדים לדבר ולכתוב, לכולנו יש הבנה טבעית של הסיפורים סביבנו ומה הם מסמלים לנו.

גם אם נדמה לנו שאנחנו כותבים רק בשביל הכיף, אנחנו למעשה לומדים ומחדדים כישורים מהותיים, אנחנו לומדים איך להתחבר לעולם, ולא פחות חשוב, איך להתחבר אחד לשני.

לכן אם דמות בסיפור שאנחנו קוראים היא אמינה ומציאותית, אנחנו מתחברים אליה במגוון דרכים וככה אנחנו לומדים ומקבלים ממנה את מה שהיא באה ללמד אותנו.

לכן, נסו כתרגיל לשים לב להתנהגויות השונות ופתחו הרגל של התבוננות בסביבה. איזה דברים אנשים אומרים ברחוב? איך הם מתקשרים או קשורים אחד לשני? איך הם פותרים את צרות היום-יום?

קבעו זמן, צאו למרחב הציבורי עם מחברת וכתבו לעצמכם תובנות. נוכל לחזור אליהן בשלב מאוחר יותר ולתרגם אותם ביצירה שלנו ובכתיבת הדמויות.

2.שפת גוף

תקשורת לא מילוליות יכולה להיות משמעותית לא פחות ממילים.

כולנו יודעים לקרוא סימנים ומחוות מהסביבה, הבעות פנים ותנועות שונות של אנשים, זהו יצר הישרדותי שכולנו למדנו לפתח ברמה מסוימת.

אבל אם נרצה לחדד את הכישורים האלה מעבר, כדאי שנלמד איך להשתמש גם בשפת הגוף בצורה אפקטיבית בכתיבה שלנו.

תקשורת לא מילולית יכולה לחשוף את תחושותיו, מחשבותיו, רגשותיו ורצונותיו הכנים של האדם. בגלל שאנשים לא תמיד מודעים לדרך בה הם מתנהגים, שפת גוף תהיה לרוב כנה יותר מההצהרות המילוליות של הפרט, שנוצרו במודע בכדי להשיג את יעדיו.

כשאנחנו מדברים על שפת גוף בכתיבה, נסו לחשוב על ההתאמה בין התוכן המילולי והלא מילולי של הדמויות.

נוכל להשתמש בסימנים פיזיים בצורה שתואמת את השיח של הדמות, ובכך לחזק את מילותיה והכוונה שלה, אבל נוכל לקחת את זה דווקא למקום אחר, בו המילים של הדמות דווקא שונות ולא מייצגות את המחשבות האמיתיות שלה, שמנסות לבוא לידי ביטוי בשפת הגוף.

אולי אחת הדמויות מספרת שהיא אמיצה, אבל הרגליים שלה נגררות וזיעה קרה יורדת על מצחה, זה יוצר עניין אצל הקוראים שמנסים לפענח מה היא באמת מרגישה.

3.בקרו במדף הספרים

הציצו במדפי הספרים הישנים שלכם ושלפו ספרים שאהובים עליכם במיוחד, נסו לקרוא אותם ולשים לב לתיאורי הדמות שהם משלבים, הפעולות של הדמויות השונות והמחשבות שלהן, איך הן מתפתחות לאורך היצירה? מה הן מסמלות ואיך הן גורמות לכם כקוראים להרגיש?

אחרי שמצאתם כמה נקודות מעניינות כאלה, נסו לכתוב אותם כמו שאתם כותבים את שאר היצירות שלכם (במחשב? בכתב יד? אולי בכלל בסלולרי?), אנחנו כמובן לא עומדים לעשות שימוש בטקסטים של אחרים, אבל מה שאנחנו כן עושים זה תרגול של הפעולות האלה, תרגול החשיבה הספרותית, תהליך הכתיבה והקפיצה שהסופר עושה ממילה אחת לאחרת.

זה נקרא תרגיל הקלדה, באמצעות הקלדת הפסקאות נוכל להבין טוב יותר את הלך הרוח של הסופר המקורי ולהעביר את מוחנו תרגיל מחשבתי שיהפוך את צורת החשיבה המגוונת הזאת למעין אינסטינקט.

שונים אך דומים

כולנו ייחודיים, שונים אחד מהשני בדרכים רבות, אך חולקים מלאי קוגניטיבי ורגשי דומה. כל אחד מאתנו חווה פחד, כעס, שמחה, אשמה, אהבה, שנאה, גועל, געגוע ושלל גרסאות רגשיות נוספות.

הדמויות שאנחנו יוצרים יהיו מבוססות על הידע שלנו, ויחוו על ידי הקוראים שלנו בהתאם לחוויות והידע שלהם.

כשנצליח לייצר רגש כזה עם הקוראים שלנו, ההשפעה תוכל להישאר זמן רב לאחר שהם כבר סיימו לקרוא את הספר שלנו, וידע בסיסי בפסיכולוגיה אנושית יכולה לעזור לנו להשיג את זה.

לסיכום, הבנת הטבע האנושי והיכרות שלנו עם עצמנו והאנשים סביבנו יוכלו לעזור לנו ליצור סיפורים מורכבים, אנושיים ומציאותיים יותר, גם אם אנחנו כותבים ספר פנטזיה או מדע בדיוני.