סופרים רבים משוכנעים כי דברים מסוימים שהם עוברים וחווים במהלך תהליך היצירה, ייחודיים רק להם. האמנם? גם כשאתם בטוחים ש”רק לי זה קורה!”, דעו כי במקביל אליכם עובדים על ספרם עוד המון (!) יוצרים מסביב לעולם.

כמוכם, גם הם חווים עליות וירידות, תוהים לעצמם עד כמה מעניין הספר שהם מחברים, ומתי הם כבר יוכלו להחזיק אותו בשתי ידיים. 

ישנם דברים מסוימים שאתם עוברים, שגם האנשים הקרובים אליכם ביותר לא יצליחו באמת להבין. ומי כן? סופרים כמוכם! אז האם אתם מצליחים לזהות את עצמכם בתיאורים הבאים?

“לפני חצי שנה אהבתי את מה שכתבתי. כעת, אני לא מסוגל לקרוא את זה”

אי אפשר לדבר על “תופעות” שרק סופרים יכולים להבין, מבלי לדבר על ה-תופעה: טקסטים שבמעמד כתיבתם אהבתם מאד, אך כעת אינכם “יכולים” לקרוא אותם. מצליחים להזדהות? אנחנו משוכנעים שכן.

כתיבת ספר אינה מתחילה ומסתיימת ביום אחד, אלא שהיא נשענת על תהליך הדרגתי.

במהלכו, לא רק העלילה שלכם מתפתחת, אלא גם אתם, ככותבים. מכאן, שיתכן מאד שפרק שכתבתם לפני כחצי שנה לדוגמא, ירגיש לכם כפחות טוב מפרקים שכתבתם מאוחר יותר.

כלומר, יתכנו פערים ברמת הניסוח, עומק הדמויות ואיכות הדיאלוגים וזה בסדר. ומה עושים במצב שכזה? משכתבים במטרה לצמצם את אותם פערים שנוצרו.

כמו כן, זכרו כי בהמשך יעבוד על הכתב היד גם עורך ספרותי. 

“אני לא מתקדם! הספר הזה לעולם לא יצא לאור!”

סובייקטיבית, אתם באמת מרגישים שאתם לא מתקדמים. אובייקטיבית? ברור שאתם מתקדמים!

אז ממה נובע הפער הזה? יוצרים רבים מגדירים לעצמם תאריך יעד לסיום כתיבת הספר.

בעת שהם לא מגיעים ליעד הם מגדירים את העיכוב שלהם ככישלון, כאשר הפרשנות הכללית היא “תהליך הכתיבה שלי תקוע ולא מתקדם”.

חשוב להבין כי התקדמות אינה נמדדת בהכרח לפי מספר העמודים שכתבתם ב-X זמן.

לעתים, התקדמות היא פיצוח של רעיון שלא היה סגור, הבנת דמות בצורה עמוקה יותר ויצירת טוויסט מפתיע ומרגש בעלילה. 

אם יש משהו שלא תוכלו להאיץ בו הרי שהוא תהליך כתיבת הספר ואת זה חשוב לזכור. איש לא רודף אחריכם, כך שהגדרת “תאריך יעד לסיום העבודה על כתב היד” מיותרת (אל תלחיצו את עצמכם שלא לצורך).

אפשרו לעצמכם ליהנות מתהליך הכתיבה, לצמוח איתו ולחבר את הספר הטוב ביותר שלכם!

“חשבתי שהפרק האחרון יהיה הפשוט ביותר לכתיבה. אז חשבתי”

“על הנייר”, פרק הסיום בספר אמור להיות הפשוט ביותר לכתיבה: אתם כבר מכירים את הדמויות, התבשלתם במשך חודשים עם הפתרון לבעיה המרכזית ואיך תרצו להעביר אותו לקוראים. ובכל זאת, כתיבת פרק הסיום לא כזאת פשוטה כמו שניתן לדמיין אותה.

אז מדוע יוצרים מתקשים לעתים לכתוב את הפרק האחרון בספר? ישנן כמה סיבות:

• במידה רבה, מדובר אולי על הפרק החשוב ביותר בספר. הפרק הזה חותם לא רק את הספר, אלא גם את הסיפור כולו. לא יהיה מופרך להגיד כי ספר יכול לקום וליפול על פרק הסיום בו, וזו הסיבה שיוצרים רבים מתמהמהים לעתים עם כתיבתו
• כמו כן, ישנם יוצרים שעד הרגע האחרון לא בטוחים איך הם רוצים לסיים את הספר: עם סיום פתוח או סיום סגור. במידה שגם אתם מתקשים לקבל החלטה, כתבו את פרק הסיום בשתי גרסאות – עם סוף פתוח וסוף סגור. בעזרת קוראי בטא והעורך הספרותי, תכריעו איזו גרסה תצא לאור. 
• וכן, למרות שיוצרים רוצים לסיים לכתוב את הספר ולהוציא אותו לאור, כתיבת פרק הסיום מבשרת על סופו של תהליך. לא לכולם קל לשחרר, כאשר ישנם יוצרים שחווים את סיום תהליך היצירה כפרידה. לכן, הם מתעכבים (שלא במודע) עם כתיבת פרק הסיום.

“דרך תהליך היצירה גיליתי עד כמה ביקורתי אני כלפי עצמי”

גם אם מעולם לא הגדרתם את עצמכם כביקורתיים, יתכן שתוך כדי תהליך הכתיבה גיליתם שאתם כאלו, ועוד כלפי עצמכם.

כסופרים, הרי שאתם יוצרים עולמות במילים, כאשר המילים הן תרגום לרגשות, רעיונות ומחשבות שלכם. הביקורת העצמית נוצרת בעת שאתם מרגישים לא בנוח עם אותו “תרגום מילולי” – הטקסט שכתבתם. כלומר, נוצר דיסוננס בין איך שאתם רוצים להעביר רעיון מסוים ובין איך שהוא נקרא בפועל. 

ישנם מחברים שמלקים עצמם וממהרים לצאת בהצהרות כדוגמת “אני לא כותב טוב”, “מה חשבתי לעצמי עם הרעיון הזה?” ו”מוטב שאקרא ספרים ולא אכתוב אותם”.

שימו לב: ביקורת עצמית במהלך תהליך הכתיבה היא דבר מבורך, שכן היא מאפשרת לכם להיות אובייקטיבים כלפי מה שאתם יוצרים ורוצים להוציא לאור.

עם זאת, ישנו סוג ספציפי של ביקורת עצמית – רעיל והרסני, שעלול לשלול מכם כל סיפוק מחוויית היצירה. זה בסדר לפקפק ולבקר את עצמך, כל עוד תכלית הביקורת היא למידה ושיפור.  

“אני חיברתי את הספר, ולכן אני יודע הכל טוב יותר מכולם”

הספר הוא ה-BABY שלכם ואין בכלל ספק שתרצו עבורו (ועבורכם, כיוצרים) את הטוב ביותר.

עם זאת, האם אתם באמת יודעים מהו הטוב ביותר? לא בהכרח, וכעת נסביר: על כל ספר שאי פעם קראתם (ולא משנה אם מדובר על ספר עיון או מדע בדיוני), עבד צוות שלם ולא רק המחבר בעצמו.

בין היתר, הספר עבר שתי עריכות: עריכה ספרותית ועריכה לשונית.

אנו מדגישים זאת, שכן ישנם סופרים שמעט חוששים להפקיד את הספר בידיהם של העורכים מכמה סיבות:

• תפישה כללית כי לא יתכן שעורך ידע טוב יותר מהמחבר מה נכון לספר
• תחושה פנימית חזקה כי הספר מושלם כפי שהוא ואין כל סיבה “ללכלך” אותו
• פחד מלהיות חשוף לביקורת, בעיקר כשהתחושה הכללית היא שהספר פשוט מצוין

לעורך הספרותי אין כל מוטיבציה לשנות את הספר שלכם, אלא רק ללטש אותו – עבורכם ועבור הקוראים. ספרכם לא יהפוך להיות משהו שהוא לא בעקבות העריכה, ואם לא די בכך, הרי שאינכם חייבים לקבל את כל הצעותיו של העורך.

מניסיוננו, סופרים מברכים (!) על עבודת העורכים, שמצליחים להפוך ספרים מעולים לספרים בלתי נשכחים!

“הייתי בטוח שאתרגש בהשקה. אני מרגיש רק פחד”

אז בואו נדבר על אירוע ההשקה: האירוע שבו תחשפו ותחגגו (!) את הספר שלכם עם קהילת הקוראים!

במהלך תקופת היצירה, הדבר שכל יוצר חולם עליו הוא על ההשקה החגיגית: להחזיק את הספר בידיים, לחתום על עותקים, להצטלם עם קוראים נלהבים, לספר על תהליך היצירה, לקבל מחמאות וליהנות מכמויות של אהבה ופירגון.

עם יציאת הספר לאור וככל שאירוע ההשקה מתקרב, ההתרגשות נוטה להשתנמך לחששות ופחדים. אולי תופתעו, אך זה טבעי! 

ההשקה מסמלת התחלה חדשה ומבטיחה, אך באותה הנשימה גם פרידה מתהליך היצירה. בשלב זה, אין באפשרותכם עוד לשנות, להוסיף, להסיר, לתקן או לערוך.

ההבנה כי הספר מוכן להגיע לקוראים מעוררת מצד אחד התרגשות, אך מצד שני מעלה תהיות בסגנון “יכולתי לעשות משהו אחר?”, “אולי בכל זאת הייתי צריך ללכת על הכיוון הראשוני?”.

היו מספיק בטוחים בעצמכם כי כל החלטה שקיבלתם, הייתה הטובה ביותר שיכולתם לקבל עבור ספרכם. ואת הוצאתו לאור? מגיע לכם לחגוג ולשמוח!

אז עם כמה “תופעות” אתם הצלחתם להזדהות?

אנחנו ב”ספרי ניב” מזמינים אתכם לפגישת ייעוץ והיכרות במשרדינו, במהלכה נתכנן יחד את יציאתכם אל האור! לפרטים נוספים, התקשרו כעת – *3948

עוד יכול לעניין אתכם:

• איך כותבים ספר?
• שירות עימוד ספרים