כל ספר מורכב מכמה דמויות: הדמות הראשית – גיבור הספר שדמותו תהיה עגולה, הדמויות המשניות – אלו המלוות את הגיבור במסע שלו / משפיעות באופן ישיר ועקיף על המסע שלו, והדמויות השוליות. הנטייה הטבעית, בעיקר כשמתחילים ל”שרטט את העלילה”, וקל חומר שבספר הראשון, היא לחשוב שככל שיותר דמויות ישתלבו בו, כך הוא יהיה מקצועי, מרשים ומעניין יותר. האמנם?

דמויות משניות ושוליות חייבות להשתלב בעלילה לדיוק! אין עוד משהו שמוכיח טוב יותר מספרים כי “האיכות מתעלה על הכמות” וכי “כל המוסיף גורע”. פתחו מודעות לנושא ריבוי הדמויות, ונסו להבין מתי הדמויות בספר אכן מקדמות את העלילה, מתי מעכבות אותה ומתי פשוט לא תורמות לה כלל. 

מדוע חשוב להימנע ממצב של ריבוי דמויות בעלילה?

לגדוש את העלילה בשלל דמויות, זו אכן אפשרות. עם זאת, מטרתכם כמחברים היא להעניק לקוראים שלכם חווית קריאה מרגשת, נעימה וכן, גם בהירה. מצב של ריבוי דמויות – בו ישנן יותר דמויות משהעלילה אכן צריכה, עלול ליצור פגיעה משמעותית בחוויה הכללית (שלא נדבר על מצב בו הקורא בוחר להניח את הספר לאחר פרק 4). נסו לחשוב על תיבול של מנה: תיבול מדויק יחמיא לה ויהפוך אותה משובחת, בעוד OVER תיבול יהפוך אותה לא אכילה. איזו מנה אתם תרצו להגיש לקוראים לכם?

כל עוד אתם נמצאים בשלבי הכתיבה, טפחו מודעות לדבר הזה שנקרא “ריבוי דמויות”. במידה ואתם נמצאים בשלבים מתקדמים יותר בתהליך, היו מוכנים להכיל את הערותיו של העורך הספרותי בנושא, במידה ויהיו כאלו. חשוב לציין כי כמעט תמיד, “ההצפה” או הריבוי עליהם אנו מדברים, יהיו תוצר של OVER דמויות שוליות. אם כן,  מדוע כדאי “לנקות” את העלילה מדמויות רקע שהשפעתן על הגיבור או העלילה אפסיות?

• כל המוסיף גורע? לא תאמינו אפילו עד כמה! לדוגמא: נניח וישנו פרק בספר בו הדמות הראשית מגיעה לפגישה במשרד. המחבר בוחר ללא הצדקה ספרותית להציג בפני הקורא שני שומרים בכניסה, שתי מזכירות ושתי מנהלות משאבי אנוש. כל דמות עוברת אפיון מעמיק, מתוארת לקורא באפיון חזותי מלא, לכל אחת מהן יש שם וכן הלאה. במקרה שכזה אין ספק כי הקורא יותש, יחוש מבולבל ובעיקר יתהה לעצמו מהי נחיצותה של כל דמות. 
• הקורא רוצה להגיע לנקודה בה הוא מכיר את כל הדמויות. עד כמה מכיר? ברמה כזו שהוא מרגיש ויודע איך הן נראות, נשמעות, מריחות ומהי שפת הגוף שלהן. בנקודה זו, חשוב שהקורא יחוש עטוף בסביבה עלילתית מוכרת וידועה, כאשר מפרק לפרק הוא לומד רק על הדמויות שכבר פגש בהן. בעת שדמויות נוספות “מטופטפות” לאורך העלילה (שוב, אנחנו מדברים על מצבים בהם אין כל הצדקה להן), נוצר מצב שלמידת הספר – העולם שבתוכו, הסביבה והדמויות, לעולם לא נגמרת. כתוצאה מכך, מיקודו של הקורא על המסע של הגיבור עלול להיות מופרע, וכך גם תחושת ההזדהות איתו שכן ישנן יותר מדי דמויות להעניק להן “תשומת לב”.
• חשוב להדגיש: לעתים, הופעתן של דמויות חדשות בשלבים מתקדמים של הספר, הכרחית (!). שימו לב מתי הוספת הדמויות “מגמתית” ונשענת על אסטרטגיית כתיבה שאימצתם לעצמכם, ומתי הופעת דמות נועדה לרגש, להפתיע ולקדם את העלילה.

“איך אוכל לדעת אם בספרי יש “ריבוי דמויות”?”

זו ה-שאלה. כידוע, עם סיום כתיבת הספר עובר כתב היד אל עורך ספרותי. לרוב, העורך יקרא את הספר ב”שני כובעים”:

• קורא אובייקטיבי שקורא את הספר ללא שיפוטיות או ביקורת
• קורא המרכיב משקפיים של עורך ספרותי, הנוקט בגישה של “קריאה פעילה” במטרה לנתח, לעבד ולדייק את הטקסט

גם אם אינכם יודעים לזהות בעצמכם מצב של “ריבוי דמויות” (וזה הגיוני לחלוטין, שכן אתם המחברים!), העורך הספרותי ידע. זו אחת הסיבות שבגללן חשוב להעביר את הטקסט תחת ידיו של עורך מקצועי ומנוסה. ובכל זאת, אנו מעודדים אתכם לשאול את עצמכם מספר שאלות מנחות, שמענה עליהן עשוי לסייע לכם להבין עד כמה כל דמות בסיפור נחוצה:

• מהו תפקידה של כל דמות בספר שלי? טיפ מאיתנו: צרו לעצמכם טבלה ופרטו בה את “התפקיד” של כל דמות (איך היא “מניעה” את העלילה, עד כמה היא מעורבת בבחירותיו של הגיבור, האם תפקידה הוא להוות רמז מטרים וכן הלאה…)
• האם דמות אחרת יכולה “לשחק” את התפקיד של הדמות? המטרה היא להבין עד כמה תפקידה של כל דמות “בלעדי” לה. אולי ישנן דמויות אחרות שיכולות להניע את אותו המהלך, וכך “לחסוך” מהקורא היכרות עם דמות נוספת?
• כמו כן, האם הסרת הדמות מהספר – מחיקת כל האירועים בהשתתפותה, תשפיע על חווית הקריאה והבנת העלילה? במידה והתשובה היא שכן, אין כל ספק שאינה תורמת דבר ויש לשקול את גניזתה. 

“לעורך הספרותי הסמכות לקבוע אילו דמויות יישארו ואלו יוסרו?”

העורך הספרותי לא מקבל את ההחלטות, אלא מציע הצעות ספרותיות-מקצועיות כדוגמת הסרת דמויות / דיאלוגים / אירועים / פרקים מהספר. עם סיום שלב העריכה הספרותית, תקבלו הארות והערות אודות הטקסט שלכם. כמחברים ובעלי הזכויות על הספר, אתם אלו שתחליטו אילו הערות לחבק וליישם. 

בשלב זה אתם לבטח תוהים: “איך יכול להיות שדמות שיצרתי והתחברתי אליה כל כך, מוסרת בכזו קלות?”. ראשית, אף דמות לא מוסרת בקלות. לפני שהעורך יציע הצעה שכזו, הוא יבחן ברצינות את מעמדה ונחיצותה ביצירה שלכם. שנית, חשוב לזכור שלכל דמות חייבת להיות הצדקה עלילתית בספר. כלומר, היא חייבת “לשחק תפקיד” משמעותי בחייו של הגיבור המרכזי, או להיות מעורבת באירועים מסוימים המשפיעים על חייו. 

חלוקים לגבי הסרתן של דמויות מסוימות? זה מה שאפשר לעשות

העורך הספרותי שלח לכם הערות ואתם מוצאים עצמכם חלוקים איתו? חכו רגע לפני שאתם מרימים ידיים ומצהירים: “אני לא יודע מה לעשות!”. מדוע? משום שיש מה לעשות! במקרים מסוימים, ניתן לשנות את ייעודן של הדמויות וכך, למרות הכל, להצדיק את הופעתן בספר. ואיך עושם זאת? מהפיכתן לדמויות משנה לדמויות שוליות. בעוד דמות משנה דומיננטית, יש לה שם, קול ייחודי ומסע שהיא עוברת, הדמות השולית מתפקדת כמעין “שחקן אורח”, והצגתה מול הקורא תהיה בהתאם.

במקרה בו העורך מציע להסיר דמות מסוימת ואתם מתעקשים להשאירה, תוכלו לנסות להגיע לעמק השווה עם שינוי מעמדה. כלומר, תוכלו “להעלות את הדמות לבמה”, אך עם הצבתה בשורת השחקנים האחורית ולא בזו הפרונטלית.  

אז כמה דמויות צריכות להיות בכל ספר?

אנחנו מנחשים כי זו השאלה שבעיקר מעניינת אתכם בשלב זה, ובצדק. עם זאת, כבר נדגיש ונאמר: אין באמת פורמולה מוכחת שאפשר להישען עליה. כתיבה היא אומנות, ובאומנות אין גבולות וחוקים ידועים מראש. כל ספר הוא יצירה בפני עצמה, ומכאן שלכל ספר יתאים ויחמיא מספר משתנה של דמויות. ישנם ספרים שבמרכזם שתי דמויות בלבד, אך גם כאלו שמופיעות לאורכן 15 דמויות. הכמות אינה רלוונטית, אלא אך ורק האיכות! כל החלטה שתקבלו לאורך תהליך היצירה צריכה להישען על שאלה אחת בלבד: מה משרת את העלילה ומה ממש לא?