תפנית בעלילה היא מקבילה אצל סופרים לקסם. בתנועת יד מהירה, מעט עשן, ובום!

אנחנו גורמים למשהו להתגלות, או להעלם ממש לנגד עיניי הקוראים. ממש כמו מעשה קסמים, האמנות של תפנית בעלילה היא מיומנות שדורשת ידע וניסיון בשביל להפוך למושלמת, וממש כמו שלקוסמים יש את המדריכים שלהם, גם לסופרים צריך להיות.

(אזהרה: ספויילרים לפניכם! 😊)

מהי תפנית בעלילה?

זה המקום בו העלילה לוקחת תפנית חדה. מדובר לרוב בנקודה המותחת בעלילה, בה חוקי העולם שיצרנו בספר כבר ברורים לכולם.

רוב האנשים נהנים מתפנית בגלל שהיא מחייה את הסיפור והופכת אותו לפחות צפוי. צריך לזכור שהקוראים שלנו מפתחים ציפיות מסוימות בנוגע לעלילה ואיך היא אמורה להתנהל, לכן מדובר ב”תפנית” שמשנה את התפיסה והחשיבה שלהם.

תפנית יכולה להיות שמחה, מפחידה, עצובה, רומנטית, אבל מעל הכל היא צריכה להיות מספקת.

איך עושים את זה? הנה כלים שיעזרו לכם במהלך:

1.האקדח של צ’כוב

עיקרון דרמטי חשוב ביצירות ספרותיות מגיע מהפרפרזה המפורסמת על דברי אנטון צ’כוב – אקדח שמופיע במערכה הראשונה, חייב לירות עד המערכה השלישית. העיקרון לא מדבר רק על אקדחים כמובן, אלא על החשיבות שבבניית העלילה ותכנון הרצף וההתרה שלה לאורך היצירה.

כאשר סופר מזכיר חפץ או דמות בתחילת הסיפור, ורק בסוף העלילה אנחנו מבינים את החשיבות של הדבר, אפשר להגיד שנעשה שימוש באקדח של צ’כוב.

החזרה אל החפץ או הדמות מובילה את הקורא לפרש מחדש חלקים שונים בעלילת הסיפור ואת החשיבות שלהם.

דוגמה טובה לאותה תפנית בעלילה יכולה להיות למשל מספרו של סטיבן קינג, המוכר יותר בישראל בזכות הסרט המבוסס עליו, “חומות של תקווה”. גיבור הספר, אנדי דופרין מצליח להשיג פטיש סלע קטן שנראה חסר משמעות בהתחלה, אבל אז מתגלה ככלי הבריחה שלו והאמצעי העיקרי להתרת העלילה.

2. רמז מטרים

מדובר בפרט הנשזר בסיפור בצורה מעודנת ביותר ונועד לרמוז מעט לקוראים על ההתפתחות בעלילה.

רובנו למדנו בתיכון על הרמזים המטרימים הנמצאים בסיפוריו של ש”י עגנון, בסיפור העיוורת ועוד, אבל כשהפרט נשזר בחוכמה, הקוראים לא בהכרח יזהו את הרמז המטרים בקריאה הראשונה, אבל בסיום הסיפור ירצו לחזור לתחילתו ולמצוא אותו בין הדפים.

בסיפורי פנטזיה רבים יהיה מדובר אפילו בנבואה שנעשית על ידי חוזה עתידות שיתן רמז מטרים לאחת הדמויות שאז תנסה להתנגד לו או להוציא לפועל את התכנית הצפויה.

3. רד הרינג

מבחינה מילולית, אומנם מדובר בדג הרינג אדום, אבל בעולם הכתיבה מדובר בכלי שנועד למשוך את תשומת הלב של הקוראים הרחק מהאמת.

בתהליך הקריאה הקוראים מפתחים ציפיות ומוסכמות בנוגע לעולם שהם קוראים, מי הטובים, מי הרעים, איך הדברים יכולים לעבוד ולהיפתר ועוד.

באמצעות רד הרינג הסופר גורם לקוראים לחשוב שפרט מסוים הוא בעל חשיבות רבה בגילוי האמת, רק בשביל לחשוף בסוף אמת שונה לחלוטין שהייתה חבויה לכל אורך הדרך.

מדובר בכלי שעושים בו שימוש בספרי וסרטי מתח, תעלומות בלשיות ועוד, בהם יציגו לנו למשל את החשוד המידי כאשם מוחלט, עד שלבסוף נגלה שהוא חף מפשע, והאזרח התמים לכאורה הוא בעצם האשם האמיתי.

דוגמה לתפנית בעלילה הזאת אפשר לראות בספר “הארי פוטר והאסיר מאזקבאן”, בו סיריוס בלאק מוצג לנו בהתחלה כפושע הגדול בעולם שכולם מפחדים ממנו, רק בשביל לגלות בסוף הסיפור שהוא הופלל והפושע האמיתי היה ממש מתחת לאף שלהם כל הזמן הזה.

4. צדק פואטי

כולנו אוהבים סיפורים שנגמרים לטובת הטובים, ונגד הרעים, וכך ב”צדק פואטי” דמות ניצלת כתוצאה ממעשה טוב שהיא עושה, או נענשת בעקבות החטאים שלה.

סיפורי ילדים רבים בנויים בצורה הזאת, וגם חלק נכבד ממחזותיו של מולייר. בשביל שלסוף כזה יהיה תגמול רגשי גבוה במיוחד, ובשביל לשמור על זה כנקודת תפנית בעלילה, הסופר נדרש לשמור על נקודות מתח רבות לאורך הסיפור שגורמות לקורא לחשוש לגרוע מכל, כשהוא לא מצליח לראות בעצמו פתרון אפשרי באופק.

5. תגלית פנימית

מדובר ברגע בו הדמות הראשית מבינה משהו על עצמה או על העולם שלגמרי משנה את האופי, ההתנהגות וקבלת ההחלטות שלה. אחת הדוגמאות הקלאסיות נמצאת במחזה “אדיפוס”, שם אנחנו לומדים להכיר את אדיפוס כמלך תבאי, שעלה לגדולות, נשוי באושר ואב לילדים שבעירו פורצת מגפה נוראית. רק בסוף המחזה הוא מגלה את הנבואה עליו ואת הדברים שעשה, וכל המציאות שהוא הכיר עד כה משתנה לנגד עניינו. יצירות נוספות שעשו שימוש בעניין הן “מועדון קרב”, “החוש השישי”, “מלחמת הכוכבים: האימפריה מכה שנית” (עם המשפט המפורסם) ועוד רבים וטובים.

6. בחזרה לעבר

בפלאשבק, שנקרא בעברית “הבזק עבר”, נחשף לקוראים מידע שהושמט בכוונה בנקודה כרונולוגית מוקדמת יותר. אפשר להשתמש בזה לשינוי תפיסת הקוראים בנוגע לאירועים או דמויות, ומדובר בכלי נפוץ שנועד לשנות את התפיסה שלנו על אירועים קודמים בעלילה.

אפשר לעשות אפילו שימוש נוסף בכלי הזה אם נדבר על זיכרון של אחת הדמויות לעומת תיאור אירועים אובייקטיבים מהעבר, ככה נוכל לחזור לאירוע אחד ולחשוף זיכרון של דמויות שונות מהאירוע בנקודות שונות בעלילה ולהוסיף מסתורין.

בז’אנרים מסוימים בהם הסיפור יתחיל ישר מהאקשן, או “סוף העולם” נעשה שימוש בפלאשבקים מהעבר גם בשביל להרחיב את ההיכרות שלנו עם הסיפור והעולם של הדמויות השונות. הדוגמאות, והאופציות, אין סופיות.

7. מספר בלתי מהימן

ציינו במאמר קודם את דמותו של המספר הלא מהימן, אבל בהקשר של תפנית בעלילה זהו גם כלי שניתן לעשות בו שימוש.

תפנית של מספר בלתי מהימן נעשית על ידי חשיפה, לרוב בסוף העלילה, שהמספר עשה שינויים או הגזמות בסיפור, מה שגורם לקוראים לפקפק במסקנות הקודמות שהסיקו במהלך הקריאה.

גם כאן ספרו של צ’אק פלאניוק, “מועדון קרב” רלוונטי, כשאנחנו מגלים שלדמות הסיפור יש פערי מידע ותפיסת מציאות מעוותת, לכן בסופו אנחנו רוצים ישר לחזור להתחלה ולחפש את אותם פערים שאנחנו עכשיו יכולים להשלים אחרת.

8. אלת המזל

מדובר בשינוי פתאומי במצבה של הדמות הראשית, לטובה או לרעה, שנובע בצורה הגיונית מהנסיבות והפעולות של הדמות.

בניגוד לדאוס אקס מכינה שמופיעה בסעיף הבא, פה מדובר בפתרון שחייב להרגיש הגיוני במסגרת הסיפור, ולא כפתרון קסמים שמופיע משום מקום.

תפניות מסוימות בעלילה עוזרות לנו להפתיע את הקוראים, אך כאן מדובר בכלי שניתן לעשות בו שימוש במגוון נקודות לאורך היצירה, כשאנחנו מצפים שפעולה מסוימת תתגמל את הדמות הראשית, אבל הפעולה משתבשת לחלוטין וגוררת אותה נמוך יותר, ועוד.

באדיפוס למשל, מזלו של אדיפוס משתפר משמעותית כשהוא הופך מנווד למלך, מה שהופך את הירידה שלו מגדלות למשמעותית יותר.

9. דאוס אקס מכינה

מדובר בביטוי לטיני שהפרוש המילולי שלו הוא “אל מתוך מכונה“. מדובר בכלי שנעשה בו שימוש בתאטרון היווני העתיק, ובו דמות אלוהית הייתה מופיעה בצורה פיזית על הבמה, פותרת את הבעיה המרכזית, ומובילה לסוף שמח.

בימינו מתייחסים לזה בתור חפץ, דמות או פעולה שלא הופיעה בשלב מוקדם ביצירה, אך מהווה חלק אינטגרלי בפתרונה.

לרוב מבקרים יתייחסו לפתרון עלילה לא מספק כשימוש בדאוס אקס מכינה ויגדירו את זה כעצלנות מסוימת, כמו למשל סיפור בו הדמות הראשית זקוקה נואשות לכסף, ולפתע בסיום העלילה מגלה שהיא זכתה בפרס הראשון בלוטו. עם זאת, השימוש של הכלי בקומדיות למשל, יכול להחמיא ליצירה עם השימוש הנכון.

לסיכום,

לכתוב על תפניות בעלילה זה קל יותר מבאמת להשתמש בהן בסיפור, אבל עכשיו כשאנחנו מכירים את הכלים, נוכל לנסות, לנסח, ללטש, וליצור את העלילה הנכונה ביותר עבור הסיפור שלנו.

מה היא התפנית בעלילה האהובה עליכם?
המחשבה הראשונה שעולה לי לראש היא הספר 1984 של ג’ורג’ אורוול, ורגע גילוי הטלסקרין, שהיה נוכח לאורך כל תחילת הסיפור, אבל לא היינו מודעים לכל יכולותיו.