המרואיינת שלנו הפעם היא עירית שלג, אמא לשלושה ילדים וסבתא לשלושה נכדים אהובים, אשר מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה מרטין. עירית היא שחקנית תיאטרון וקולנוע, אשר בימים אלה יוצא ספר הביכורים שלה, “כשהתחילה שרון”, ראה אור בהוצאת ספרי ניב. עירית מספרת: “תמיד כתבתי. כתבתי הצגת יחיד שהסתובבתי איתה בארץ וגם בחו”ל בפני קהילות יהודיות, כתבתי הצגת ילדים בשם “בעקבות האריה” וכתבתי במסגרת פרויקטים נוספים שיזמתי בשיתוף עם עוד אמנים. אבל תמיד הכתיבה הייתה לצורך מטרה מסוימת. רציתי להעלות הצגה והייתי צריכה חומרים, אז כתבתי. המקצוע שלי הוא גם האהבה שלי. התמזל מזלי שהאהבה שלי היא גם הדרך שלי להתפרנס. בספר “כשהתחילה שרון” זאת הפעם הראשונה שאני כותבת רק בשביל לכתוב”.
הספר מספר את הסיפור של שרון, שחקנית שחזרה בתשובה. אחרי עשר שנים היא עוברת משבר אמונה. מה השתבש בדרך? מה נתקע? לאן להמשיך כשהטעם כבר לא מתוק? בשבת בבוקר, בזמן שהיא ממתינה לבעלה וילדיה שיחזרו מבית הכנסת לסעודת שבת, היא מגלה זוויות ראייה חדשות על עצמה ועל דרך ההתנהלות שלה בעשר השנים שחלפו מאז שינתה את אורח חייה והתחילה ללכת בדרך התורה. ביקורת עצמית נוקבת של שרון על עצמה חושפת בפניה מראה מורכבת ולא תמיד אסתטית על דרך ההתייחסות שלה לאנשים שאהבו אותה ובטחו בה. השחקנית שבה השתלטה על תחומי החיים ויחסיה עם אנשים מעבר לבמה. הקצוות הלא פטורים של חיים אגוצנטרים בעבר מחכים בסבלנות לפרוע את החשבון. “בעיני זהו סיפור של מסע בזמן. הזדמנות שנייה להתבוננות וחקירה של הבחירות שלנו בעבר”.
למי הספר מיועד?
“למי ספרים מיועדים? דבר ראשון, לאוהבי קריאה. למי שבוחר להאט קצת את הקצב. היום העיניים שלנו רגילות לדימויים מהירים וספר דורש לעצור את הזמן ולהיכנס לבועה אינטימית. מוזר להגיד, אבל ספר זה כמו מימד אחר היום. אני חושבת שהספר מיועד לכל אחת ואחד שמוכנים לצאת למסע וגילוי דרך המסע של שרון, הדמות שיצרתי”.
מה נתן לך השראה לכתוב את הספר?
“לא התכוונתי לכתוב ספר. זה פשוט קרה. היתה לי קבוצת תיאטרון של שחקניות שעבדו יחד, רציתי להרחיב את הפעילות שלנו וניסיתי לגייס תקציב. זה לא הלך בקלות, ואז קיבלתי תשובה שלילית לגבי פרויקט שיזמתי. נראה לי שהתסכול מלהיות תלויה בגורמים חיצונים היה הטריגר, ואיתו הפנטזיה פשוט להשתחרר וליצור לבד. רק אני מול הדף. בדמות של שרון הטמעתי קונפליקטים שאני עברתי בעצמי”.
האם יש מסר שאת רוצה להעביר?
“מסר זה לא משהו שחשבתי עליו מראש, זה לא מה שמוביל אותי. אני מתארת סיטואציות. אם קוראים ימצאו גם מסר, אשמח לשמוע מהו”.
איך היה תהליך הפקת הספר עם הוצאת ספרי ניב?
“עברתי תהליך מרתק עם העורכת הנפלאה מוריה דיין, שהיא גם סופרת שכתבה את הספר “צבים”. זו היתה תקופה פוריה של שלושה חודשים, במהלכה למדתי כל כך הרבה ממוריה. העיניים החדות שלה עזרו לי להתמקד. סמכתי עליה בעיניים עצומות. זה היה תהליך מפרה ומיוחד. גם עם שרון ארדיטי, מעצבת הכריכה, עברתי תהליך מעניין ויצירתי. היא ציירת ואמנית נהדרת שאני אוהבת”.
לסיום, עירית בוחרת ציטוט שהיא אוהבת במיוחד מתוך הספר:
“איך הזמן יודע להבליט רגע אחד ולתת לו לזהור לתמיד, ולהסתיר רגע אחר ולהעלים אותו כמו לא היה אף פעם. גם הזיכרון יודע לעשות את זה. מתי כבר התפילה תסתיים? אני מחכה שעמוס יחזור כבר מבית הכנסת עם החמודים שלי. מחכה…לפעמים נדמה לי שכל החיים אני רק מחכה. מחכה לחופשה מחכה לטיסה. מחכה שהסרט יתחיל כבר , ואז מחכה להפסקה. מחכה לקיץ, ובקיץ לחורף. לאורחים שיבואו ואז שילכו. שהתור יתקדם, שהאוטובוס יגיע, שיגמרו ההתלבטויות. שהראש יהיה נקי ממחשבות, ואז מחכה שוב שיבואו מחשבות חדשות. נו די…שיחזרו כבר…”