הכירו את: ברק דניאל

הסופר שלנו הפעם הוא ברק דניאל (46), מחבר הספרים “ההבזק” ו”סתיו כחול” שיצאו לאחרונה בהוצאת ספרי ניב. ברק, שמתגורר באמריקה, מספר על עצמו שהוא אב, שמבלה את זמנו “בעבודה, בים ובהרים”. מעבר לכך, הוא מעדיף להשאיר את חייו הפרטיים מחוץ לאור הזרקורים ולתת לספרים שכתב את הבמה.

את ספרו הראשון, “ההבזק”, הוא כתב בגיל 17-16.  “יש איזושהי נקודת זמן בסביבות הגיל הזה שבה אני נתקע. תמיד הייתה לי איזושהי משיכה לצד האפל שבי. אולי קרה לילד שבספר משהו ואולי לא, אבל הוא מתחיל משם את הסיפור. הספר מורכב משירים וקטעים ששזורים בתוך העלילה ועוסקים באהבה, נטישה, גדילה, המון כאב ואמת אחת שאחריה הילד שבספר רודף. הספר מתחיל קצת לא ברור, אך ככל שהוא מתקדם ניתן להבין את הדרך של הטיפול העצמי ואת גיבוש האישיות של נער מתבגר לצד חוויות אמיתיות ומדומיינות, עד כדי כך שלקורא, ממש כמו לילד עצמו, קשה לזהות את המציאות”.

ספרו השני, “סתיו כחול”, נבנה אצלו אט אט בראש בעודו משחזר את ה”הבזק”. הוא שכתב את ה”הבזק” 30 שנה אחרי כתיבתו ומיד לאחר מכן כתב את “סתיו כחול”. “אני כבר יודע איזה סיפור אני צריך לספר עכשיו. זה הסיפור של הימים הנוכחיים, עם שירים וקטעים שנכתבו תוך כדי השתלשלות האירועים שקרו במציאות או אולי רק בדמיון שלי. אני כבר חי במקום אחר, בארץ רחוקה. את הוראות ההפעלה של המוח שלי, את הדמיון, אני מוצא ב”הבזק”, ואילו ב”סתיו כחול” אני ממציא דרכים חדשות של טיפול עבורי. הספר עוסק גם בחברות, אהבה, בגידה ושנאה, והכל מתנגן במוזיקה שמיימית שבוקעת מתוך הדפים”. 

למי הספר מיועד? 

“בעוד שהספר הראשון מתאים יותר לצעירים, אולי מתבגרים, הספר השני פונה כמעט לכל אחד. הספרים אולי מרגישים מבלבלים אבל הם מציעים דרך מאוד מסוימת לצאת החוצה מתוך משבר”.

מה נתן לך השראה לכתיבת הספר? 

“הספרים מבוססים על חוויות אישיות ומדומיינות והדרך שאני מפרש אותן. ההשראה נוצרה מתוך כאב פנימי עצום, אני מביט בסובבים אותי מביטים בי ואני מבין שאני פשוט מנותק, אני לא באמת שם, אני חי בתוך הראש שלי. אלפי קטעים, דפים, מחברות ישנות וכתיבה על הקירות שבחדר הישן שלי יצרו עבורי את הבסיס שהפך בסופו של דבר לשני הספרים. הסיפור, התהליך של הטיפול העצמי, בעצם מסתיים בספר השלישי שעדיין לא יצא לאור”.

האם יש מסר שאתה רוצה להעביר בספר? משהו שאתה רוצה שיישאר עם הקוראים אחרי הקריאה?

“אני רואה בשני הספרים האלה סוג של טיפול עצמי. יש סיכוי שאנשים שמכירים את ההרגשה של מועקה, מן סבל פנימי שקורע אותך מבפנים, עם או בלי סיבה ממשית, רגעים קטנים שבהם המחשבה לשים קץ לחייהם  מתגנבת, ללא כל סיבה מיוחדת – ימצאו בספר הזה עניין. בסתיו כחול אני מבקר את הצוקים אל מול הים וכל מה שצריך זה רק צעד קדימה, אבל כל פעם שאני מגיע לצוקים אני מסתובב בחזרה. ב”הבזק”, כשהילד משחק עם הסכין על היד, אני תמיד בוחר שלא לעשות זה, זה נותן לי תקווה והבנה שזה רגעי, שזה יעבור. אני אוהב את החיים, אני אוהב לחיות והכאב הוא בעצם מתנה, הוא הכלי שלי לגדול. מהרבה בחינות זה מרגיש מיותר פתאום מבחינתי שכתבתי את הספרים האלו, אבל אז אני נזכר כמה שזה היה חשוב להוציא את זה החוצה בכל צורה אפשרית”.

מה היו התגובות שקיבלת על הספר? 

“מי שקרא בינתיים אהב. אמרו לי שאהבו את הצורה הכאוטית בה הדברים כתובים, זה משהו שעשיתי בכוונה כדי להדגיש את שלל המחשבות והדמיונות כאשר תוך כדי הקריאה הדברים מתחילים להסתדר והבלגן שבראש נהיה הגיוני. הקוראים גם שיתפו שחשו הזדהות מסוימת עם הרבה מהדברים”. 

איך היה תהליך ההפקה של הספר עם הוצאת ספרי ניב?

“מעולה. יאנה, המנהלת של הפרויקט, תמיד היתה עם יד על הדופק, ואהבתי גם את העורכים של הספרים.  כל החוויה באופן כללי הייתה נעימה”. 

לסיום, ברק משתף בציטוט שהוא אוהב במיוחד מתוך הספר “סתיו כחול”:

“המטרות שלי צובעות את עצמן בצבעים אחרים, האפור שבתוכי מתמזג עם שלל צבעים של אדום. עדיין אין חיה, אין כלום, אנחנו כבר מגיעים לדבר פה אמת, כי כל מה שהיה עד עכשיו זה בולשיט אחד גדול.”