הכירו את: שולה פיורה

שולה פיורה (73), תושבת עומר, היא ד”ר לספרות עברית, פסיכותרפיסטית מוסמכת ומנחת קבוצות, נשואה, אמא לארבעה ילדים וסבתא לשישה נכדים.  עד שפרשה לגמלאות היא היתה מרצה במכללת ספיר וניהלה שני סניפי מתנדבים בעמותת ער”ן (עזרה ראשונה נפשית). היום היא עוסקת בהנחיית קבוצות מתנדבים ואנשי-מקצוע בתחום הרפואה ובריאות-הנפש, ואת שעות הפנאי הלא-רבות היא מקדישה בעיקר לקריאה, צפייה וכתיבה. בנוסף לכל אלה, שולה היא סופרת אשר הוציאה לאור שני ספרים. ספרה השני, “ספרו לי”, יצא ממש לאחרונה בהוצאת ספרי ניב. ברומן זה באים לידי ביטוי שני תחומי העיסוק המרכזיים של שולה – ספרות ופסיכותרפיה.

“במרכז הספר עומדת גיבורה, הפסיכולוגית אביב גוטמן-חזן, המתמודדת עם אובדנים רבים בחייה אך אינה אומרת נואש. צירופי-מקרים, סודות וחידות יוצרים מתח ואווירת עמימות,  המתבהרת ומפתיעה במהלך הקריאה. ברקע סיפורה של הגיבורה, הקוראים מתוודעים לחיים בישראל של שנות החמישים והשישים לעומת ישראל בת-ימינו המתמודדת עם אתגרי מגפת הקורונה וירי הטילים על הדרום. בתפר ובפער בין החיים בתל אביב לעומת העיירה שדרות, מוצאת אביב את הגאולה”, מספרת פיורה. 

למי הספר מיועד? 

“הספר מיועד לכל איש ואישה שאוהבים לקרוא סיפורים ורומנים, שעוסקים באדם, בנפשו וברגשותיו המודעים והלא-מודעים,  בתקשורת בין-אישית, במערכות יחסים, בקשרי דורות במשפחה, ובחיים במדינת ישראל. כל מי שאוהב קורטוב של מתח, זרימה, חידתיות, הסתר וגילוי ימצא עניין בספר זה. מטבע הדברים, מכיוון שהדמויות המרכזיות הן נשים ועולמן כנערות, רעיות ואימהות – כל אחת עם סיפורה האישי, קהל נשים קוראות הן קהל יעד בולט. בנוסף, כל מי שמוצא עניין בתהליכים שעוברים על בני אדם ככלל, ימצא עניין בתהליך שעוברת הגיבורה שעם כל היותה פסיכולוגית היא קודם כל אדם פרטי ובעצמה פצועה”.

למה בחרת לכתוב ספר דווקא על הנושא הזה?

“הבחירה בנושא “הוכתבה” לי מפנימיותי. גיבורה שמקצועה קרוב לעולם העיסוק שלי, גילי שמאפשר התבוננות על מסעות אישיים ומשברים ואתגרים שהברירה היא להישאר בהם או לאזור אומץ, להתמודד ולצמוח. דברים נוספים שמעסיקים אותי וניכרים ברומן הם השפעת השואה על הדור השני והשלישי, וכן מרכז ופריפריה במדינת ישראל של היום, כאשר הפריפריה מאוימת ומותקפת מזה שנים על ידי חמאס”.

מה נתן לך השראה לכתיבת הספר?

“הייתי מבחינה בין השראה לפניות. ההשראה הגיעה מהתמזגות של שתי חוויות אישיות: אובדן נייד ותגובתי לאובדן שנחווה באופן טראומטי וכן מגפת הקורונה שהפכה את חיי כולנו. הפניות הגיעה בסגר הראשון, בעקבות הקורונה. היה נתק מהילדים והנכדים שעבורי זה אמר: יש לך זמן לעצמך בלי לחוש אשמה. זה, יחד עם הרצון להתנתק מחדשות שרק מעצימות חרדה ופאניקה הובילו אותי לכתיבת הספר. הזמן הפנוי אפשר לי להציב לעצמי מטרה ולהתייחס לכתיבה כאל עבודה יומיומית. חמישה ימים בשבוע, חמש שעות בכל יום (שכמובן לא תמיד נשאו פרי) הוקדשו לבניית עולם בדיוני. הרווח שלי באותה עת – אסקפיזם מן הריאליה הפרטית לעולם מדומיין”.

מהו המסר שאת רוצה להעביר בספר? 

“המסרים העיקריים שלי הם: א) לא לוותר לעצמנו. גם מקומות שלכאורה נראים כולאים, לא מובנים ועמוסי אובדנים, פחדים וחוסר-אונים, נפתחים אם נדע להקשיב לקול הפנימי שלנו ולא נמנע מלצאת מאזור-הנוחות הרגשי ו/או המוחשי לקראת צמיחה ושינוי, גילוי עצמנו וגילוי כוחותינו שיפיחו בנו ראייה אופטימית של הסובב אותנו. ב) בכל גיל אפשר לעבור תהליך שייטיב את איכות חיינו וטיב יחסינו עם הסביבה המשמעותית לנו. ג) הסוד הוא בחיבור עצמנו לרגשות שלנו. בתוך כולנו יושב כל מנעד הרגשות האנושיים. קבלתם – על ה”שלילי/חיובי” שבהם – מאפשרת לימוד הקשבה אמפתית וחומלת, אוהבת אדם באשר הוא. ודרך אגב – אין להעריך רגשות כטובים או רעים אלא כרגשות איתם האדם נברא”. 

מה היו התגובות על הספר עד כה ואיך הרגשת כשקיבלת אותן? 

“התגובות על הספר עד כה היו תגובות של הנאה ועניין. הקוראים סיפרו לי שהם אהבו את המתח והחידתיות, ושהם חשו דחף לא להפסיק לקרוא מול רצון שלא ייגמר. רבים סיפרו לי על התחברות רגשית והיסטורית לחלקים שונים בספר.

קבלת התגובות הראשונות מאנשים שאיני מכירה אישית כחברים או משפחה הייתה מרגשת. כמי שמאמינה שטקסט ספרותי, ברגע שהוא יוצא לאור, הוא כבר אינו נחלתו של הכותב אלא של הקורא שמבין, מפרש ובונה אותו לעצמו על פי עולמו הוא, התגובות שהדגישו דברים שונים אצל הקוראים, שימחו אותי מאד. בשבילי התגבשותה של חוויה אינטלקטואלית ורגשית אצל הקורא בעקבות קריאת טקסט (בכל ז’אנר ספרותי) – היא ערך מוסף לכתיבה שאחרי הכול היא צורך אישי”. 

איך היה תהליך ההפקה של הספר עם הוצאת ספרי ניב?

“תהליך הפקת הספר היה חוויה מיוחדת. לאחר שיחה מסבירת פנים ומפורטת עם אלעד והחלטה שלי להשליך יהבי על ספרי ניב, שודכה לי מפיקת פרוייקט בשם דיאנה, אשר היתה מקצועית ורגישה באופן יוצא- דופן ומעורר התפעלות לכל ניואנס שהועלה על-ידי. הליווי שלה, תוך שיקוף השלבים השונים בכל רגע נתון, שהיה מרשים ואף מרגיע. זכיתי בעורכת ספרותית נהדרת, הלנה. עם השיחה הראשונה שלנו בטלפון נוצר קליק ואמון. השיתוף ועבודת הצוות בתהליכי בחירת הכריכה נטעו תחושה טובה של עשייה ושמחה”.

לסיום, פיורה משתפת את הקוראים בציטוט מתוך הספר שהיא אוהבת במיוחד: 

אימא, איפה את, למה מת בלי להסביר את מה שהבטחת שאבין, אני כמעט בת חמישים וארבע, ועדיין החשכה מכרסמת אותי מבפנים”.

 לרכישת הספר של שולה פיורה: “ספרו לי” לחצו כאן