אז מה המשותף לסופרים ולקוראים? נכון מאד, שניהם מצפים מאד (!) לפרק האחרון בספר.

בעוד הסופרים כמהים לכתוב את הפרק האחרון ולהתחיל לקדם את הוצאתו לאור, הקוראים משתוקקים לקבל מענה לכל השאלות הפתוחות.

כקוראים בעצמכם, אתם בטח יודעים כי הסופרים לא תמיד מנדבים מענה לכל השאלות, והפרק האחרון בספר לא בהכרח סוגר את הקצוות אלא משאיר אותם פתוחים. 

רגע לפני שאתם כותבים את הפרק האחרון וחותמים את “פרק כתיבת הספר”, אנו מבקשים להוביל אתכם במסע מרתק העובר בסוגי הסיומות. THE END? רק התחלנו! 

שני סוגי סיומות, סוף אחד לספר: על סוף פתוח וסוף סגור

אז באיזו סיומת אתם תחתמו את ספרכם? לפניכם, הסבר על כל אחת מהסיומות ואיך הן באות לידי ביטוי:

• סוף סגור – בסיומת מסוג זה, המחבר “משביע” את הקורא עם מענה לכל השאלות (כמעט). הבעיה של הדמות הראשית נפתרת, כל דמות בספר (לרבות משניות ושוליות) מסיימות את המסע שלהן  ו”מתוגמלת” על מעשיה/בחירותיה. חשוב להדגיש כי משמעותו של סוף סגור אינה בהכרח סוף טוב ואופטימי, אלא סוף שסגור את קצוות המסע שעברה הדמות.  
• סוף פתוח – המחבר לא מנדב מידע באשר לגורלן של כל הדמויות, קונפליקטים לא נפתרים ומסעות אישיים לא בהכרח מושלמים. הסוף הפתוח מאפשר לקורא “לכתוב” בראשו את ההמשך, ולדמיין את גורלה ומקומה – הרגשי והפיסי, של כל דמות. 

והנה דוגמא: נניח והדמות הראשית היא אשת קריירה בת 36 שטרם התחתנה והביאה ילדים לעולם.

מאחר שהשעון הביולוגי שלה מתקתק, סביבתה משכנעת אותה לנצל את “חלון ההזדמנויות” שלה ולנסות להרות לפני שיהיה מאוחר מדי.

העלילה מתרכזת במסע של הגיבורה העובר בין לימודים, קריירה והישגים, תוך הזנחת החיים האישיים.

למרות חזותה הקשוחה והסבריה כי “ילדים זה לא בשבילה”, משאלת הלב הגדולה שלה היא למצוא בן זוג ולהקים איתו משפחה. את משאלתה היא לא חולקת עם הסביבה מהחשש כי ילחיצו אותה ויאיצו בה.

בסופו של דבר, היא מוצאת בן זוג מפרגן ואוהב שרוצה להקים איתה משפחה. התנאי שלו: שתמתין שיסיים את לימודי הרפואה שלו בעוד כ-4 שנים.

הם מתחתנים בחתונה גדולה ומפוארת וחיים באושר ואהבה. בפרק האחרון, הדמות הראשית מספרת בגוף ראשון כי בעלה האהוב סיים את לימודיו וכי הם מנסים להיכנס להריון.

הפרק נחתם בכך שהיא עושה בדיקת היריון ביתית.

איך הסוף הסגור והפתוח יבואו לידי ביטוי?

• סוף פתוח: “אלעד, תוכל להציץ בבדיקה במקומי? אני לא עומדת במתח. השארתי אותה בחדר הרחצה”. נקודה. זהו המשפט האחרון בספר, כאשר הקורא שעבר עם הדמות את המסע שלה, לא באמת יודע אם הצליחה להיכנס להיריון ואם תזכה להיות אמא.
• סוף סגור: “אלעד, אנחנו בהיריון! אני בהיריון! אני לא מצליחה לכבוש את התרגשותי!”. הקורא עד לסוף המסע של הדמות שהצליחה בגיל 40 להיכנס להיריון ובקרוב תהיה אמא. 

“סוף פתוח בהכרח יהפוך את הספר מעניין ומרגש יותר?”

זו שאלה סופר-מעניינת! ואכן, לא מעט סופרים מגדירים לעצמם בראשית תהליך היצירה: “אני רוצה לסיים את הספר שלי בסוף פתוח!”.

המוטיבציה לרוב היא להבטיח סוף דרמטי שיציף בקורא רגשות, תחושת פליאה אדירה (“מה? אני לא מאמין! אבל מה קרה איתו בסוף?”) ויעורר דיון – פנימי או חיצוני.

למרות שהסוף הפתוח יכול ליצור את כאלו, הוא גם יכול שלא. כלומר, הבחירה האוטומטית בסוף הפתוח לא בהכרח מבטיחה את אלו.

כמחברים, עליכם להיות קשובים ליצירה שלכם ולהבין מהי הסיומת המחמיאה לה ביותר. כשם שיכול לרגש ולסחוף, במקרים מסוימים הסוף הפתוח יכול להטריד ולהציק, וליצור תחושה של חוסר נוחות בקורא.

במידה שאתם בוחרים בסיומת הפתוחה, ראוי שתשאלו את עצמכם את השאלות הבאות. המענה עליהן יאפשר לכם להבין טוב יותר אם הסיומת נכונה לספר:

• האם הסוף הפתוח הולם את הז’אנר של הספר שלי? (לדוגמא: בספרי מתח הסיומת הסגורה מאד שכיחה. בספרי ילדים ואפילו בז’אנר הרומנטי, קצת פחות)
• האם הסוף הפתוח תורם ליצירת “רגע שיא”? (הסוף הסגור מעורר בכם תגובה של “וואו! אני בהלם!”, או של “מה? ככה זה נגמר?”)
• האם הסוף הפתוח משאיר “טעם של עוד” או של יצירה שנקטעה בשיאה?

טיפ רותח מאיתנו: התייעצו עם העורך הספרותי באשרת לסיומת והתאמתה לקו העלילה והז’אנר. הסיומת שתבחרו תשפיע באופן ישיר על “משקלו” ו”טעמו” של פרק הסיום בספר. בחרו אותה בתבונה ורגישות!  

האם ניתן לקבוע את סוג הסיומת עוד לפני שנכתב הפרק האחרון?

כידוע, אין דרך אחת לכתוב ספר. אנו מציינים זאת מאחר שכל סופר נצמד לאסטרטגיית כתיבה אחרת: ישנם כאלו שנותנים לספר “לכתוב את עצמו”, תוך שהם יוצאים למסע כתיבה אינטואיטיבי שאינו מתכונן מראש.

סוף הספר? אינו מתוכנן, אלא יקבע במעמד כתיבת הפרק האחרון. 

אחרים לעומת זאת, כותבים תקציר מעמיק של העלילה – מתחילתה ועד סופה, מחלקים אותה לפרקים ויוצרים אפיון מעמיק לכל פרק (אילו דמויות יופיעו בפרקים השונים, מה הבעיה/הנושא המרכזי בכל פרק וכיוצא בזה).

במידה שאת ספרכם תכתבו בהתאם לאסטרטגיה השנייה, תוכלו בהחלט להגדיר מראש את סוג הסיומת ו”לתפור” בהתאם את העלילה. 

האם קיים קשר בין סוג הסיומת למכירות ספרים?

סופרים רבים מגבשים תוך כדי כתיבת הספר את האסטרטגיה השיווקית שלהם. ומדוע אנו מציינים זאת? משום שלא אחת, הבחירה בסוף הפתוח נובעת בין היתר משיקולים שיווקיים. ולמה הכוונה? תפקידו של הסוף הפתוח בספר (בין היתר), הוא להשאיר את הקוראים “רעבים” ולעורר בהם ציפייה.

סופרים המתכננים סדרות של ספרים, בוחרים במכוון להשאיר את הסוף פתוח וכך מעודדים את הקורא לרכוש את הספר הבא בסדרה.

כלומר, עצם הבחירה בסוף הפתוח, הם מבטיחים קהל קוראים לספר החדש. 

הפרק המורכב ביותר לכתיבה? הפרק האחרון בספר

כל פרק בספר שלכם יתרום ליצירה השלמה ולחוויית הקריאה של הקוראים. עם זאת, במידה שהיינו נשאלים: “מהם הפרקים החשובים ביותר בכל ספר?”, הרי שהיינו עונים די בקלות: הפרק הראשון והפרק האחרון.

מופתעים? אנחנו מניחים שלא. לפרק הראשון בספר (ואנחנו מדגישים: בכל ספר!), ישנה אחריות גדולה מאד והיא להשאיר על הקורא רושם ראשוני טוב. ואם לדייק: לגרום לו להמשיך גם לפרק השני. 

הפרק האחרון לעומת זאת חותם את החוויה של הקורא, כאשר “הטעם” שיישאר לו ייקבע בעיקר לפיו.

הציפייה של קוראים היא שפרק זה יביא בשורה מסוימת, יחשוף פרט מפתיע, יציע טוויסט מעניין, יתיר סימני שאלה, יעורר את הרגש ויגרום להם לחוש כאב על שעליהם להיפרד מהדמויות. 

מאחר שעל “כתפיו” של פרק זה מונח משקל רב, סופרים רבים מעידים כי הפרק האחרון בספרם היה המורכב ביותר לכתיבה.

חלקם אף כתבו את הפרק האחרון פעמיים (עם סוף סגור ועם סוף פתוח), ורק לאחר התייעצות עם עורכים וקוראי בטא, הכריעו באשר לסוג הסיומת.  

אתם נמצאים בשלהי תהליך כתיבת ספרכם? אנחנו כבר יודעים באיזו סיומת תבחרו: הוצאתו ב“ספרי ניב“!

לפרטים נוספים אודות תהליך הוצאת הספר לאור ותיאום פגישה מקצועית, התקשרו כעת *3948