סימני פיסוק בהיסטוריה

ב-1454 יוהאן גוטנברג המציא את מכונת הדפוס ויצר בעיה קריטית – עם הנגשת הכתבים לציבור הולך וגדל בעקבות עלות הספרים והדפוס, אנשים רבים יותר החלו לקרוא, ושאלה חשובה אחת נזקקה לתשובה – איך בדיוק קוראים את זה?

גם אצל היהודים לאורך ההיסטוריה והגלות עלו שאלות דומות.

לימוד התורה הצטמצם ללמידה בחדר, וכשכולם מפוזרים ברחבי תבל, קשה לשמור על קריאה אחידה, במיוחד בחלוף הזמן.

היהודים המציאו את הניקוד, שנקרא גם ניקוד טברני על שם המקום בו הומצא, ואחרי המצאת הדפוס העולם כולו נתקל בשאלה דומה, שמצאה תשובה כבר ביוון העתיקה.

התרבות היוונית כללה חגיגות שנתיות לדיוניסוס, אל האביב, היין והפריון, והן כללו חגיגה של משתים ומחזות.

ככל הנראה המחזאים החלו לעשות שימוש בגרסה מוקדמת ושונה במעט של סימני פיסוק, כנראה בשביל לסמן לשחקנים השונים איך להקריא את השורות, וגם בשביל לסמן מתי שורה נגמרת, שזה דבר הכרחי בהצגת כל טקסט לקהל.

זה אומנם נראה לנו מוזר היום לחשוב על תקופה בה לא השתמשו בסימני פיסוק, אבל המצאת הכתב הגיעה תחילה בשביל לפתור בעיה משפטית מסוג אחרת – חוזים והסכמים בין סוחרים וממלכות, ובהם לא היה צורך אמיתי בסימנים שיסמלו מתי משפט אחד נגמר ואחר התחיל.

לא רק זה, עד המאה השמינית לספירה אפילו לא היה נהוג לרווח בין מילה למילה!

סימני פיסוק בספרות

אנחנו לא תמיד נוטים לייחס להם את החשיבות הראויה, אבל סימני הפיסוק מציינים לא רק את ההפסקות, ההנגנות וההדגשות במשפט, אלא גם את הרגשות המובעים בטקסט.

הם מסמנים את המוזיקאליות של המשפט, וכשמשתמשים בהם נכון הם יכולים להעניק לכל יצירה עומק וכוונה חזקה יותר.

על ניטשה נאמר שקריאת המשפטים שלו הייתה דומה לשמיעת הדיבור שלו, כשהוא השתמש בסימני פיסוק בשביל לצקת את האישיות שלו אל הכתב.

גם בשירה קיימת חשיבות עליונה לסימני הפיסוק וההחלטה מתי יתחיל ויגמר כל משפט ואיזה סימן לשים איפה משפיעה משמעותית על קריאת הטקסט.

כתיבה ללא סימני פיסוק כלל תקשה על ההבנה ותהפוך את הכתב לחד-גוני, למרות שגם זו טכניקה אומנותית שעשו בה שימוש.

כמו שכתבנו, הפיסוק הומצא במקור בתקופה היוונית על ידי אריסטופאנס מביזנטיון, ומאז עבר מספר גלגולים.

עם המצאת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג ב-1454 הפיסוק המודרני החל להתפתח ולקח זמן עד שהוטמע בשפות השונות.

בשפה האנגלית למשל, כללי הפיסוק קיימים רק מתחילת המאה ה-17, ובעברית רק מהמאה ה-18.

הסופרים העבריים הראשונים שהשתמשו בסימני הפיסוק היו אחד העם, מנדלי וביאליק שגדלו ברוסיה וגרמניה והשאילו את הכללים משפות המקור שלהם.

חוקי הפיסוק השתנו במהלך השנים עד שב-1994 האקדמיה ללשון העברית בחרה לאמץ את החוקים של הפיסוק האנגלי בשביל ליצור אחדות ולשמור על חוקי קריאה וכתיבה ברורים.

הפיסוק נועד לעזור לנו להבין איך לקרוא את הטקסט כמו שהכותב התכוון, ועם זאת עדיין קיימים הבדלים בין השפה הכתובה לשפה המדוברת.

לכולנו היה בחיים רגע של קצר בתקשורת כשניסינו לתאם עם מישהו בווטסאפ ולא היינו בטוחים למה בדיוק הצד השני התכוון, או שהיינו בטוחים שאנחנו יודעים מה הכוונה, למרות שהוא לא כתב את זה עם כוונה בכלל.

לסימני הפיסוק השפעה רבה על הצורה בה אנחנו קוראים ומבינים טקסטים שונים.

אומנם בשפות מסוימות, כמו גם בעברית, אנחנו יכולים להבין את כוונת המשפט באמצעות שימוש במילים מסוימות במקום בסימני פיסוק, אבל חשוב שנכיר אותם ונדע איך לשחק איתם לטובתנו.

אם נכתוב למשל “האם זה נכון” אנחנו יכולים להבין מהמשפט עצמו שמדובר בשאלה בזכות השימוש במילה “האם” שמייצגת שאלה מבלי חובת השימוש בסימן, אבל אנחנו יכולים להסתפק גם בכתיבת “זה נכון?”, אם נרגיש שזה הולם טוב יותר את משמעות הטקסט.

המחבר או חוקי האקדמיה

למרות שקיימים חוקים ברורים לסימני פיסוק, אפילו באקדמיה ללשון העברית מודים שהבחירה בהם תלויה בהעדפת המחבר.

“כללי הפיסוק שלהלן אינם כללים נוקשים, בחינת חוק ולא יעבור; במקרים רבים נוסחו הכללים באופן המותיר מקום לשיקול הדעת של הכותב.

בייחוד הדברים אמורים בכללי הפסיק: בכללים אלו יש גמישות מסוימת […] הכללים מיועדים בעיקר לכתיבה הרגילה – הכתיבה העיונית, המעשית וכדומה.

בכתיבה שיש בה משקל רב לסגנון האישי, לרגש ולעיצוב הטקסט – כגון בשירה – עשויים סימני הפיסוק לשרת את הכותב בדרכים החורגות מן הכללים.

נעיר כי היו שהסתייגו מקליטתם של סימני הפיסוק האירופיים בכתיבה העברית. פרופ’ אהרן מירסקי פרסם מסה שבה טען כי הפיסוק העברי המקורי טמון בדרך הניסוח ולכן הטקסט העברי אינו דורש סימני פיסוק, וכדי להוכיח זאת כתב את המסה כולה ללא סימני פיסוק כלשהם.

הסופר ש”י עגנון הסתייג משימוש יָתֵר בסימני פיסוק – כפי שעולה מהתכתבות בינו ובין המו”ל שוקן בעניין זה במחצית השנייה של שנות העשרים של המאה העשרים

נדמה שאפשר לקבוע שהפיסוק הוא עניין סגנוני יותר משהוא עניין דקדוקי. הדבר בולט בשימוש הפיסוק בטקסט הספרותי.

בעבר היו משוררים שהרבו להשתמש בסימני פיסוק ובעיקר בסימנים ההבעתיים (סימן קריאה, סימן שאלה ושלוש נקודות), ואילו בהמשך גברה הנטייה למעט מאוד בסימני פיסוק בשירה עד כדי היעדר סימנים בכלל.

גם בפרוזה ניכרים הבדלים סגנוניים, בעיקר בהבאת דיבור ישיר: יש המשתמשים בנקודתיים ובמירכאות, ואחרים משלבים את הדיבור הישיר ברצף הטקסט ומסתפקים בפסיקים ולעיתים גם בסימן שאלה.

בטקסטים מסוגות אחרות סימני הפיסוק מגויסים לעיתים להבעת הדגשה ואירוניה, למשל שימוש בסוגריים ובקווים מפרידים.”

[מתוך הפיסוק וכללי הפיסוק, מאת רונית גדיש, המזכירה המדעית האקדמיה ללשון העברית]

אבל סימני הפיסוק מעניקים לנו מידע גם על אופי האדם איתו אנחנו מדברים, ככה לפי כתבה של דרור רפאל “אמור לי באיזה סימן פיסוק אתה משתמש, ואומר לך מי אתה. אני, למשל, בנאדם של שלוש נקודות. מהוסס… מהורהר…

לא תמיד משוכנע שהאמת נמצאת רק בקודקוד שלי. לעומתי, ישנם אנשי הנקודה.

הם חותמים כל משפט בנקודה. מסיימים עניין וממשיכים הלאה. מפסקים, ועוזבים. אך סימן הפיסוק השולט לאחרונה הוא כמובן סימן הקריאה.

זו תופעה עולמית שבטח קשורה לרשתות החברתיות ולרצון לבלוט.

אבל ממחקר עומק שעשיתי (סתם, לא עשיתי, אבל עקבתי אחרי הנושא…) אני מסיק חד-משמעית שישראל הפכה להיות באופן רשמי אומת סימני הקריאה האולטימטיבית. יתרה מזאת, ככל שיש לאדם פחות תוכן – כך הוא מגביר את השימוש בסימן.”

לסיכום

אומנם לא נראה שיש סט כללים יחיד המחייב את הסופרים והמשוררים בנוגע לבחירת סימני הפיסוק, אבל חשוב שנכיר את השימושים השונים שלהם ונדע להשתמש בהם לחיזוק המסרים, הדיאלוגים, הדמויות והעלילה שלנו.

אם אתם לא בטוחים איך לפסק את היצירה שלכם, נסו לקרוא אותה בקול רם, דמיינו איך הייתם רוצים שיקראו אותה, והוסיפו את סימני הפיסוק בהתאם.

זכרו שאנשים שונים מדברים אחרת ומשתמשים בצורה שונה בסימני פיסוק (וגם באימוג’ים!) באופן לא מודע, לכן אם אתם כותבים יצירה שכוללת מספר דמויות, נסו לייצר את השפה הפרטית שבה כל אחת מהן עושה שימוש, דמיינו איך הן מדברות וגם איך הן כותבות, ככל שנכיר אותן יותר לעומק יהיה לנו יותר קל ליצור סיפור מנצח.

אם אתם רוצים להכיר את השגיאות הנפוצות שקורות בהקלדת סימני פיסוק, בקרו במאמר הבא של נקודת מפנה, ואם תרצו לשחק משחק של האקדמיה ללשון העברית בנוגע להוספת רווח לפני/ אחרי סימני פיסוק, בקרו כאן.