הכירו את גבריאל כהן

גבריאל כהן (47), נשוי ואבא מעורב לבת ושני בנים (13, 10 ו-6 בהתאמה), עוסק במו”פ וחדשנות במגזר הציבורי,  חובב קריאה מושבע ומקפיד לטייל במדבריות שבדרום ובמזרח לפחות פעם בחודש. כהן למד עיצוב תעשייתי בבצלאל ופיזיקה באוניברסיטה העברית, והעניין בפיזיקה מהווה עדיין חלק בלתי נפרד מחייו. כהן מעיד על עצמו: “עיצבתי את החיים שלי כך שהיום-יום שלי הוא שילוב של פיצוח חידות ואתגרים יחד עם עשיה רב תחומית (בעיקר טכנולוגית) כאשר הקרקע המחברת בין התחומים היא אנשים. אני מתמוגג מכל מה שקשור לקוסמולוגיה (חקר היקום) ולאסטרופיזיקה (חקר הפיזיקה והכימיה של גופים חוץ ארציים). מתוך שני תחומים אלו, כבידה וזמן הם שני תחומים שמרתקים אותי במיוחד”.

כהן רתם את ההשכלה שלו בפיזיקה ואת התשוקה שלו לקוסמולוגיה ואסטרופיזיקה ליצירת סדרת ספרים חדשה שבאה להנגיש מדע מודרני לילדים ולנוער. הספר הראשון בסדרה הוא “היום בו לא היה אתמול”, ובספר הזה כהן מצליח לחולל קסם של ממש במקום בו רבים נכשלו לפניו – הוא מצליח להסביר לילדים מושגים מופשטים כמו היווצרות היקום, בשפה פשוטה, בהסברים בהירים ומובנים שכל אחד יבין, ולא פחות חשוב – הוא עושה זאת ללא שימוש במתמטיקה.

“הספר מיועד לכל אותם ילדים הרעבים לידע, המחפשים מקום למימוש סקרנות המונעת באמצעות שאלות גדולות וחשובות ובפרט למי שמבקש להרחיב אופקים ולהעצים את ההיכרות עם היקום בו אנו חיים”. גבריאל מוסיף שמנסיונו, “ילדים מגיל תשע יכולים להתמודד עם הספר בעצמם ועבור ילדים קטנים יותר הספר מאפשר חווית הקראה יוצאת דופן בין ההורים לילדיהם”. למעשה, גם קוראים מבוגרים יכולים לגלות שהם מבינים לראשונה תופעות הקשורות לקוסמולוגיה ואסטרופיזיקה בעקבות קריאת הספר. “הסיפור על היקום בו אנו חיים הוא לכולם”, מסביר כהן. 

למה בחרת לכתוב ספר דווקא על הנושא הזה?

 “רגע מכונן בעברי הביא אותי לנסות להבין את משמעות גבולות היקום שלנו, בין אם הם סופיים או אינסופיים. משם, הייתה זו נפילה חופשית לתוך עולם הפיזיקה ובפרט קוסמולוגיה ואסטרופיזיקה. בשלב מאוחר יותר, בהיותי אבא לשלושה ילדים, נחשפתי ליכולת של ילדים לשאול שאלות גדולות על המציאות שלנו, שאלות שכמבוגרים אנחנו נמנעים מלשאול, לעיתים בשל מבוכה. הספר הוא הזדמנות לחלוק את הסיפור המדהים של היקום שלנו, סיפור שיכול להיות מסופר רק בשפה של מדע מודרני”.

מה הוביל אותך לכתוב את הספר ולהוציאו לאור?

“הספר נולד בנקודת מפגש בין ניסיון וחוויה אישית שלי כתלמיד בבית הספר ובין צורך ייחודי בעולם החדש והטכנולוגי בו אנו חיים. נראה שקיימת חלוקה בין מיעוט שיודע לדבר בשפה המעודכנת של המציאות בה אנו חיים, לבין השאר שמכירים ומדברים את המציאות שלנו בשפה לא מעודכנת, שנרכשה במסגרת מערכת החינוך הסטנדרטית. שיטות ההוראה המקובלות במערכות החינוך של היום משרתות את האנושות כ-300 שנה ואולי יש הרואים בהן יעילות, אך קיים ספק לגבי מידת הרלוונטיות שלהן בעולם של המאה ה-21. החסם השכיח ביותר הוא הטיעון כי קיים קושי להנגיש מדע מודרני בגלל שבבסיסו הוא הפוך לאינטואיציה ולחוויה היום-יומית שלנו וכי הדרך היחידה ללמדו דורשת ידע מתמטי ברמה גבוהה מאוד. האנושות במאה ה-21 חייבת להיחשף לדרכים נוספות להוראה והנגשת ידע. שילוב של כלים עיצוביים יחד עם הנגשה המבוססת על התנסות תאפשר לפשט ולהנגיש כל מודל מורכב, בפרט בעולם המדעים.

אעיד על עצמי שהייתי תלמיד עם הישגים נמוכים ביותר, בפרט במתמטיקה, ואם לא התשוקה שבערה בי לנושא, לא היה באפשרותי לפצח את התחום (מה שקרה עשרות שנים אחרי שעזבתי את ספסל הלימודים בתיכון). לקות למידה ושאר אילוצים הביאו אותי לפתח מעין ארגז כלים שמאפשר לי להנגיש מודלים מורכבים, יכולת שאני מבקש לשתף ובאמצעותה לשרת הורים וילדים.

ספר זה הוא בראש ובראשונה ההזדמנות שלי לקחת אחריות על השינוי שאני רוצה ליצור: דמוקרטיזציה של הידע ושוויון הזדמנויות לכל אדם לקחת חלק בזירת הקידמה”ד.

מהו המסר שאתה רוצה להעביר בספר?

“העזו להתמודד עם שאלות גדולות וחשובות.  הביטו, שמעו, השוו, חוו, אך גם אתגרו – העזו לחשוב אחרת”.

מה מיוחד בספר הזה? איזו זווית שונה אתה מציע?

“שלא כמו רוב ספרי העיון בסוגה של מדע לילדים, הספר נכתב כעלילה כרונולוגית הכתובה בשפה פשוטה ומשלבת מגוון סגנונות ושיטות איור”.

מה היו התגובות שקיבלת על הספר?

“אני לומד הרבה מהמשובים המגיעים אלי אבל אולי התובנה המפתיעה ביותר היא העובדה שהספר נגיש גם לילדים קטנים (7-4). מורות בכיתה א’ והורים לילדים קטנים מספרים איך חוויית ההקראה הפכה לחוויה רגשית המעוררת שאלות מצד הילדים, שאלות שהסיכוי שיצופו סתם כך בנסיבות החיים הוא קלוש”.

לסיום, כהן בוחר לשתף בציטוט אחד שהוא אוהב במיוחד מתוך הספר:

“השורה האהובה עלי היא כותרת פרק 3: “אל תאמינו לכל מה שכתוב בפרק 1”. אני מאוד מחבב את הציטוט הזה שהמקור להשראתו הוא מאחד המרצים שלי מהתואר הראשון, הקוסמולוג פרופסור אבישי דקל. במסגרת קורס “היווצרות גלקסיות”, כשהגענו לדבר על הרגעים הראשונים של היקום, פנה פרופסור אבישי לכיתה ואמר: “מרגע זה אל תאמינו לאף מילה שאני אומר…”. הדברים נאמרו מתוך הכרה בפער הידע הקיים בקרב הקהילה המדעית לתיאור אותו הרגע בו נוצר היקום. אלו מילים מעוררות השראה בהיותן שילוב של אומץ וצניעות”.

לפרטים נוספים ורכישת הספר של גבריאל כהן לחצו כאן:

.