הכירו את: טליה וייס

המרואיינת שלנו הפעם היא ד”ר טליה וייס (44), נשואה ואמא לשלושה, שספר הביכורים שלה, “מדינת קונספירציה” יצא לאור לאחרונה בהוצאת ספרי ניב. ד”ר וייס עוסקת בחינוך והוראה בתחומי הדעת כימיה ביולוגיה ופילוסופיה של המדע, את התואר השלישי שלה היא עשתה בתחום הביוכימיה באוניברסיטת תל אביב ולאחריו היא המשיכה לפוסט דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים במחקר אימונולוגי על סוכרת נעורים. כשהיא לא לומדת או מלמדת היא רוקדת, רצה ושוחה,  מציירת, מבשלת ואופה ובאופן לא מפתיע אוהבת גם לקרוא ולכתוב. אחרי שנים של כתיבה למגירה הווירטואלית, היא החליטה לכתוב ולהוציא את הספר.   

“הספר מורכב משלושה סיפורים בהם הגיבורים מתוודעים לאמת הלא גלויה של חיינו: יש את מה שנראה לעין ויש את מה שקורה מאחורי הקלעים. גיבורי הסיפורים הם אנשים רגילים, כמוני וכמוך, שמתעוררים בוקר אחד ומגלים שמה שנדמה היה להם שהוא המציאות למעשה אינו נכון ויש כוחות חזקים מהם שמושכים בחוטים של חייהם ומכוונים אותם על פי צורכיהם. בדרך הם מגלים את עצמם, מה מניע אותם ומהו סוד האושר הגדול”, מספרת וייס. 

למי הספר מיועד? 

“הספר מיועד לכל מי שאוהב לקרוא, חובבי קונספירציות ומי שרוצים סיפור מרענן עם זווית קצת אחרת על החיים שלנו כיום”.

למה בחרת לכתוב ספר דווקא על הנושא הזה? מה נתן לך השראה לכתיבת הספר? 

“התחלתי להתעניין בקונספירציות לפני מספר שנים. אני מאמינה שקיימים דברים שאנחנו לא יודעים, בין אם זה כדי להגן עלינו או בגלל אינטרסים שגדולים מאיתנו, לא בהכרח תמיד משרתים את הצרכים של האזרח הקטן אבל משרתים את הכלל. בשנתיים האחרונות עם פריצת הקורונה לחיינו, המפץ הפוליטי וההשתלטות של הרשתות החברתיות על האופן שבו האמת מתווכת לאדם הפשוט, הנושא שב להעסיק אותי והתחלתי לכתוב סיפורים בהמשכים בפלטפורמה דיגיטלית. הכתיבה הייתה סוג של אסקפיזם, מעין אפשרות לשלוט בטירוף שאחז בחיינו בעקבות האירועים הרבים (מגפה כלל עולמית, ריבוי מערכות בחירות, שומר חומות, טרור וכו’) שהתרחשו”.

האם יש מסר שאת רוצה להעביר בספר? משהו שאת רוצה שיישאר עם הקוראים אחרי הקריאה? 

“המטרה שאתה יצאתי לדרך הייתה לגרום לאנשים שקוראים את הספר לעצור ולחשוב. לא לפעול באופן אוטומטי כפי שבדרך כלל אנו נוהגים לעשות, אלא לנתח את המציאות שלנו באופן מושכל ולא מהבטן. מהסיבה הזו בחרתי לתאר מציאות חצי מדומיינת, לא מנותקת לחלוטין מחיינו, וקיימים לא מעט קווי דמיון לחיים מחוץ לדפי הספר. חוץ מזה, על הדרך הקורא מגלה מה הופך את גיבור הסיפור הראשון ‘שנת האושר’ למאושר ואולי יכול לקחת כמה טיפים לעצמו”. 

מה היו התגובות על הספר? איך הרגשת כשקיבלת את התגובות הראשונות? 

“שמחתי לגלות שכל מי שקרא את הספר התלהב ותיאר חוויית קריאה מרתקת וקולחת. זהו הספר הראשון שהוצאתי לאור אחרי שנים ארוכות בהן כתבתי למגירה הוירטואלית – האלמוניות מגינה. רק אחרי שקיבלתי מספיק ביקורות אוהדות החלטתי להיחשף ולהוציא את הספר בשמי. מיותר לציין: יותר משמחתי לגלות שגם בלי ההגנה של המרחב הדיגיטלי הביקורות עדייו היו מצוינות”.

איך היה תהליך ההפקה של הספר עם הוצאת ספרי ניב?

“הליווי היה מקצועי וגרם לתחושת ביטחון מאוד גדולה, כזאת שהייתי זקוקה לה. בנוסף חוויית העריכה הייתה פשוט נפלאה. העורכת של ספרי, זוהר גולדפרב, ליוותה אותי ברגישות, נחישות ובחוכמה רבה, והספר שהתקבל בסופו של דבר הנו תוצאה של שיתוף פעולה מוצלח במיוחד מבחינתי”.

לסיום, וייס חולקת עם הקוראים קטע שהיא אוהבת במיוחד מתוך הספר:

“……”הבאתי לך אורח היום, מיכאל,” אמרה יונה.
“איך קוראים לך?” שאל מיכאל.
“קוראים לי יונתן, ואני ממש שמח להיות כאן אתך,” עניתי, ותוך כדי כך התיישבתי לצדו על אחד הכיסאות הקטנים.
“גם אני ממש שמח שאתה כאן, יונתן, זה קצת משעמם לי להיות פה כל הזמן. אני רוצה לחזור לבית הספר,” הוא אמר.
“באיזו כיתה אתה לומד?” הופתעתי שהוא לומד בבית ספר בגיל כה צעיר. אולי ביישוב שהילד גר קוראים גם לגן בית ספר.
“אני לומד בכיתה ב’. אתה מופתע, נכון? אתה חשבת שאני הרבה יותר קטן.” מיכאל התרכז בצביעה.
“ממש לא,” שיקרתי והרגשתי צביטה בלב.
“אלוהים לא אוהב אותי.” מיכאל שיתף אותי בהרהורי ליבו מוקדם ממה שחשבתי.
“למה אתה חושב שאלוהים לא אוהב אותך מיכאל?” הסתקרנתי.
“אחרת איך אתה מסביר את המחלה שלי?” הוא לא הרים את ראשו מהדף.
“מיכאל אתה ממש טועה.” משכתי קצת זמן כדי לארגן לעצמי את המחשבות והתשובה.
“אלוהים לא רק אוהב אותך, הוא גם ממש סומך עליך יותר מכל שאר הילדים,” עניתי לאט ובטוח.
מיכאל הרים את ראשו והביט בי בעניין.
“אלוהים יודע הכול על כל אחד בעולם. הוא יודע שאתה ילד בוגר, אחראי וחכם, ובגלל זה הוא חושב שאתה יכול להתמודד עם המחלה יותר טוב מכל ילד אחר ולשמש דוגמה לאחרים איך ומה צריך לעשות”.
“למה צריך בכלל להיות חולים. אלוהים לא יכול לבטל את כל המחלות?”
“כמו שיש בעולם זברות, עננים ובננות יש גם מחלות. הן חלק מהעולם, אי אפשר שיהיה כדור הארץ בלי מחלות. זה הופך את העולם שלנו לטוב יותר”.
“זה מוזר.” מיכאל גירד את ראשו וקבוצת שיער התנתקה ונפלה באיטיות אל הרצפה.
“זה לא מוזר בכלל מיכאל. זה הופך את העולם שלנו ליותר טוב. אבל רק אנשים חזקים ומיוחדים, שאלוהים סומך עליהם, יכולים להיות חולים. זה לא מתאים לכולם. אלוהים בוחר רק את יחידי הסגולה”.
“מה זה יחידי הסגולה?”
“אתה, מיכאל, הילד הכי מיוחד וחכם שיבריא ויספר לכולם שזה בסדר ואפשר לנצח את המחלה,” עניתי והרגשתי שנשאר לי קצת פחות אוויר בריאות.
פתאום מיכאל קם ממקומו, הלך כמה צעדים איטיים לעברי, ניכר שנדרש ממנו מאמץ לעשות זאת, וחיבק אותי חזק.
חיבקתי אותו ממושכות, ואימא שלו, שכנראה צפתה בנו כל הזמן הזה מדלת הכניסה, הביטה לתוך עיניי הלחות ולחשה מילה אחת: “תודה”.