הכירו את: דורון טלר

דורון טלר הוא מחברו של הספר ‘ ולריה, ילדה משום מקום’, שיצא לאחרונה לאור בהוצאת ספרי ניב. כרקע, דורון עבד במשך עשרות שנים בתפקידי ניהול בחברת המחשבים י.ב.מ. בתפקיד שמטבע הדברים לא הייתה בו שום זיקה לספרים או לספרות. לאחר הפרישה, לדבריו, “הג’וק להיכנס לעולם הכתיבה עלה ללא סימנים מוקדמים”, ודורון כתב ופרסם לאחרונה לא פחות מארבעה ספרים בעברית ועוד אחד שתורגם לאנגלית. 

הספר ‘ולוריה, ילדה משום מקום’ שעלילתו מתרחשת לסירוגין בלונדון וגם בישראל, מספר על ילדה נטושה בעלת לקות מולדת שנפשות רעילות שתלו בפתח דלתו של בחור ישראלי רווק בשם תום השוהה לרגל עבודתו בלונדון. הגבר נקשר במהירות לילדה והתעקש לתת לה חסות. האם זה אפשרי בכלל? נתוני הפתיחה רעים, בעיקרון לא נהוג שגבר יוכל לטפל ולשכן בביתו ילדה ועוד זרה –  מאיפה היא צצה? מה עושים איתה?  הסיפור שהינו דרמה ביסודו משלב עבודה ועובדות סוציאליות, משטרה, בתי דין למשפחה ואת משפחתו ובנות זוגו של אותו תום וכמובן את אותן הנפשות הנכלוליות השמות רגליים היכן שרק ניתן.

מכאן מובן שמיד צצות השאלות והתובנות כמו גם האם תום יוכל לקיים ולשמר את חייו וקשריו באותה מידה עם הסובבים אותו.

למי הספר מיועד? 

“הספר מיועד לכל מי שמצפים לסיפור דרמטי ושיש בקרבם לב חם. זו דרמה המיועדת למבוגרים.” 

למה בחרת לכתוב ספר דווקא על הנושא הזה? מה נתן לך השראה לכתיבת הספר?

“לאחר שהוצאתי שלושה ספרים ברצף הדנים במתח, דרמה משפחתית , משפט פלילי והרבה אקשן, בחרתי בנושא ‘רך’ יותר. ההשראה היא פרי דמיוני הפרוע, שום דבר שקרה או קורה במשפחתי או בסביבתי הקרובה. הנושא הוא משהו שלא מצאתי עד כה בספרים אחרים (לפחות לא כאלה שאני יודע על קיומם). בנוסף, בעבר התנדבתי מספר שנים במוסד של בעלי לקות מולדת אחרת ויש לי לב חם ופתוח לא רק לחוסים ולסובלים אלא גם לצוותים המטפלים בהם במסירות אין קץ ולמשפחות החוסים, מגיע למטפלים  להופיע בצורה מוערכת ומפרגנת בספר ובסיפור וכן בהקדשה”.

האם יש מסר שאתה רוצה להעביר בספר? משהו שאתה רוצה שיישאר עם הקוראים לאחר הקריאה?

“בוודאי, שעל החזקים ‘והמסודרים בחיים’ לתמוך בחלשים בקרבנו ולא רק בקלישאות ובתרומות כספיות, זו חובה מוסרית נעלה ומותר לשם כך אפילו להשתמש במרפקים ובתקיפות”.

מה היו התגובות שקיבלת על הספר?

“ראשית, היו לי ‘פיילוטים’ בקריאת קבצי הטיוטה ומכמה ספרים מודפסים שפיזרתי כמתנה יצא שנשלחתי לכתוב ספר המשך. קיבלתי תגובות מאד מעודדות אך אין הנחתום מעיד על עיסתו. בנוסף, חוות דעתו של הלקטור של הוצאת ספרי ניב הייתה חיובית ביותר. קיבלתי גם תגובות חיוביות באתרים המרכזיים. בין היתר נכתב על הספר: “מרתק וקולח”, “עלילה מושכת ובעלת עומק ורגש”, “נעשה שימוש בשפה עשירה והמסרים רגישים, ממוקדים ובסופו של דבר אופטימיים” ועוד.  

לסיום, דורון בוחר ציטוט אחד מתוך הספר שהוא אוהב במיוחד, אשר נלקח מפתק אשר היה מוצמד לדש מעילה של הילדה עת שנגלתה לראשונה לאותו תום: 

“שמי ולריה, אני חירשת מלידה ואין לי הורים ובית – אתה תדאג לי”.