הכירו את: אתי פלר

אתי פלר היא מורה, מחנכת ומרצה בפנסיה, בוגרת תואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן גוריון בנגב וגם סופרת ומשוררת, שכבר הוציאה שלושה ספרים. ספרה הראשון, “אישה של אחר כך”, הוא ספר שירה שראה אור ב-2003 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בשנת 2019 היא הוציאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד את ספרה השני, “בנות ההרים”, ספר פרוזה המבוסס על סיפורי משפחתה. בימים אלה ראה אור בהוצאת ספרי ניב ספרה השלישי, “גוני יומן גנוב”.

הספר “גוני יומן גנוב” כתוב כיומן של נערה בת 15 שגדלה בירושלים של שנות ה-80. גוני היא נערה מתבגרת שכועסת על כל העולם – על ההורים שלה שלדעתה עסוקים בעצמם ואינם מתעניינים בילדיהם, על בית הספר שמשעמם אותה (ולכן היא מבלה את רוב זמנה מחוץ לכיתה, לא מכינה שיעורים ולא ניגשת למבחנים), על בני גילה – הבנות, בעיניה, הן שטחיות ורכלניות והבנים ילדותיים ומעצבנים. יש לה רק חברה אחת. את רוב זמנה היא מבלה בשיטוטים, נתקלת בהרפתקאות משונות או יוזמת אותן.

למי הספר מיועד? 

“הספר מיועד לנערות ונערים בגיל העשרה, להורים של מתבגרים בגילאים האלה ובמיוחד לאלה שהיו מתבגרים בעצמם בשנות ה-80”. 

מה נתן לך השראה לכתיבת הספר?

“את ההשראה לספר קיבלתי מסיפורים ששמעתי מהתלמידות שלי שנהגו לספר לי על מעלליהן כשהייתי תורנית הפסקות בבית הספר האזורי הרי-יהודה. על סמך מקבץ הסיפורים הקטן בניתי את דמותה של גוני, נערה מתבגרת מרדנית, שקרנית וחצופה”, מספרת פלר. 

האם יש מסר שאת רוצה להעביר בספר? 

“לספר אין מוסר השכל.  הוא מנסה לשקף את הבלבול, הכעס ,הבדידות וסערת הנפש אותם חווים נערות ונערים מתבגרים. הקוראים אוהבים את גוני ומעלליה, מזדהים איתה וחלקם אפילו מקנאים ביכולת שלה “לשים פס על העולם”.

מה היו התגובות על הספר? 

“הספר הוגש לעמוס עוז כעבודת מאסטר ובהערות שלו הוא כתב שהספר מתכתב עם “התפסן בשדה שיפון” ו”זאזי במטרו”. הספר הושלם ושוכתב בהתאם להערות שלו. המסרים שקיבלתי מקוראיי הראשונים היו נלהבים. הקוראים גילו הבנה והזדהות עם גוני שלמרות מעלליה ושקריה היא  מעוררת חיבה ואמפטיה”.

האם יש ציטוט מתוך הספר שאת אוהבת במיוחד?

“הציטוט האהוב עלי במיוחד לקוח מהשלט שגוני הכינה כדי לתלות על דלת חדרה ביום הולדתה ה-16:
“אם יחפשו אותי, אני בדיפרסייה”.