“אולגה ישבה במכונית לצידו של איגור, שהיה כולו מרוכז בנהיגה. היא, שכמו רצתה להיעלם בתוך המושב שלה, ניסתה לרווח בידה הימנית את חגורת הבטיחות שלחצה את גופה.כפות ידיו של איגור לפתו את ההגה כשהן נאחזות בו כתובע הנאחז בקש כדי להינצל מטביעה. מאז יצאו מהבית לא החליפו מילה בינהם.. שניהם ידעו שזה בוקר השונה מכל הבקרים שידעו עד כה; מבלי שהחליפו בינהם מילה על כך, חשו שבוקר זה יעצב את שגרת ימי הרביעי שלהם לשישה החודשים הרובים”.
הנסיעה של אולגה ואיגור לבית החולים, לטיפול הכימותרפי הראשון אותו תקבל אולגה, פותחת את הסיפור.

מוקד הספר “פתאום באמצע החיים” התמודדות של שתי משפחות זרות זו לזו, עם הופעתה של מחלת הסרטן בחייהן. שום דבר לא הכין אותן למאבק. כיצד ילמדו כולם לחיות עם השינויים הבלתי צפויים והבלתי מצופים? האם תצלח זוגיותם ברוכת האהבה של אולגה ואיגור? את האתגרים החדשים בפניה היא ניצבת? האם יעלה בידי בני משפחתה של סימונה, החולה הקשישה, לעמוד באתגרים שמחלתה מעמידה בפניהם? מה עוד שמשברים אחרים מפרים את שגרת חייהם, כפי שמתרחש, חדשות לבקרים, במחזורי החיים של משפחות.

זהו ספרה השלישי של טובה רון. הוא נכתב בעקבות השנים בהן חלתה במחלת הסרטן והתמודדה עם הטיפולים בה; בשעות הארוכות אותן בילתה במסדרונות בתי החולים ובחדרי הטיפולים, עוצבו והוגדרו מחדש לנגד עיניה חייהן של משפחות אותן לא הכירה. היחסים בין בני המשפחה שבו ולבשו אופי ההולך ומשתנה עם שלבי המחלה או ההחלמה. הכותבת מבקשת לחלוק עם הקוראים את שראו עיניה, כי גם בנסיבות הקשות הללו יש בנמצא מקורות תמיכה, עידוד ואפילו תקווה.