שירה בר אור מלכיאור בראיון מיוחד: "הספר שנולד בלב המלחמה ומבקש לאחד את העם"
שירה בר אור מלכיאור, אמא לחמישה, עורכת ההוצאה לאור בעין פרת ומלמדת תלמוד ומחשבה יהודית כבר עשרים שנה, מספרת על הפרויקט המרגש שנולד בלב ימי מלחמת חרבות ברזל – הספר "בשביל התקווה", אסופה ייחודית של כתיבה שנולדה מתוך השבר, אך מכוונת אל העתיד.
שירה, איך נולד הרעיון לספר?
כבר בתחילת המלחמה הבנתי שלצד המאמץ הצבאי, יש צורך עמוק במאמץ רוחני. לא כולנו יכולים לשאת נשק – אבל כולנו יכולים לשאת מילים. מילים שמחזקות, שמעוררות, שמאפשרות לאנשים לראות מבעד לערפל את המשימה הגדולה. מתוך ההבנה הזו נולדה היוזמה של ספרוני "רק בגלל הרוח", שהגיעו לעשרות אלפי לוחמים, חלקם נמצאו גם בכיסיהם של נופלים. מתוכם צמח גם הספר "בשביל התקווה".
מה עומד בלב הספר הזה?
הספר מנסה לברר שאלה מהותית: מהו הבית שאנחנו רוצים לשקם – ואיזו קומה חדשה אנחנו מבקשים לבנות מעליו. זוהי קריאה לחשוב מחדש על הזהות הישראלית, על הייעוד היהודי והישראלי, דווקא מתוך התקופה הסוערת הזו. הספר נכתב תוך כדי המלחמה, ברגעים האינטימיים, הכואבים והאמיצים ביותר, ולכן הוא נטוע בלב המציאות שלנו.
מה מיוחד בו מבחינת התוכן והצורה?
הספר הזה הוא לא פרי עטו של אדם אחד. הוא רב-קולי. יש בו שירה, נאומים, קטעי הגות ומחשבה, שנכתבו על ידי נשים וגברים מכל גווני החברה הישראלית – דתיים וחילוניים, מזרחים ואשכנזים, צעירים ומבוגרים. זה ספר שאין לו מחבר אחד – כי הוא מבקש לייצג תקווה משותפת. תקווה של עם שלם.
ולמה דווקא עכשיו?
כי זו שעת רצון. כי דווקא מתוך הקושי – מתהווה תודעה חדשה. הספר יצא לאור לקראת יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, שנת העוז. הוא נועד לעורר שיח בונה ומאחד, ולקרוא לכל אחד ואחת להפסיק לעמוד מהצד – ולהיות חלק פעיל במשימות התקומה של הדור שלנו.
מה את מאחלת לקוראים?
שהספר הזה יהיה בשבילם לא רק מקור השראה, אלא גם קריאה לפעולה. שירגישו שהשאלות שהוא מעלה הן לא שאלות תיאורטיות, אלא אישיות – מה אני בונה, על מה אני שומר, ואיך אני לוקח אחריות. "בשביל התקווה" הוא לא רק שם של ספר – אלא שביל ממשי שאנחנו מוזמנים ללכת בו, יחד.