הכירו את: אלון ורבר

אלון ורבר (59), נשוי לסמדר ואב לגל, אורי ותומר, הוא מנכ”ל חברת פיקסלוט, חברת ספורט טק של כ-250 עובדים, מהמובילות בעולם בתחומה. בעבר היה שותף ומנהל בחברת ייעוץ אסטרטגי ומנהל בחברות היי טק בעמק הסיליקון בארצות הברית. ורבר הוא חובב שחמט, סרטים, ספרים וספורט, שמעיד על עצמו שהוא “משקיע זמן רב מדי בצפייה בסדרות נטפליקס”. הוא גם חוטא קצת בכתיבה, ואחת התוצאות המבורכות של זה היא ספרו “מחסומים” שראה אור בימים אלה בהוצאת ספרי ניב וכבר זכה לשבחים רבים. צביקה הדר כתב שזהו “ספר מתח שאי אפשר להניח מהיד” וש”הספר חייב עיבוד לסדרת טלוויזיה”. אריק זאבי כתב שזהו “ספר מצוין, מפתיע ומעורר מחשבה”, ואילו הרב שי פירון הילל: “בכתיבה חדה ועדינה, בתיאור רגיש ונוקב מעמיד אותנו הספר מול מי שאנו ומול מה שאנו ראויים להיות. יש בספר תרומה עמוקה לניתוץ מחסומים המעכבים את כולנו מלבנות חברה טובה יותר”.

ורבר מספר: “הסיפור מלווה בתחילתו את ארצי, רואה חשבון צעיר החי חיים משמימים עם קשיים בחיי הזוגיות. יורם, אביו של ארצי, הוא חבר כנסת ותיק ומוערך, אידאולוג מהצד הימני של המפה העוסק רבות במאבק להשבת קרקעות לידיים יהודיות. יורם נתפס כחבר כנסת ישר וחסר פניות. בקשה אחת קטנה של יורם מבנו, מובילה לחשיפת סוד משפחתי שהוא גם כמעט סוד מדינה במציאות הפוליטית היהודית-ערבית בישראל – כל זאת על רקע אהבה אסורה ונשמות שמחפשות את האמת הפנימית של הלב. הסוד מטלטל את יורם, את ארצי ואת כל הדמויות בסיפור, ומכניס אותן ואת המערכת הפוליטית כולה למערבולת התרחשויות מפתיעה ומטלטלת. המציאות החדשה מעמידה את חבר הכנסת בפני דילמות מוסריות וערכיות קשות וגוררת דמויות נוספות בסיפור לבחון שוב את ערכיהן ואת מערכות היחסים שלהן. העלילה מגיעה לקליימקס מפתיע ולסיום לא צפוי”.

למי הספר מיועד? 

“הספר מתאים לחובבי ספרי מתח וספרי רומנטיקה, ולחובבים של ספרים המתמקדים בדמויות ומערכות יחסים מפתיעות ומורכבות”.

למה בחרת לכתוב ספר דווקא על הנושא הזה? מה נתן לך השראה לכתיבת הספר?

“אני אוהב במיוחד ספרים המשלבים דמויות ומערכות יחסים מורכבות, יחד עם מתח ותפניות מפתיעות בעלילה. זה סוג הספר שרציתי לכתוב. גרעין הרעיון לספר עלה יום אחד כשראיתי בטלוויזיה דמות בפוליטיקה הישראלית – קיצונית יחסית בדעותיה הלאומיות, אך מאוד ערכית ומוסרית. דמיינתי מה היה עובר עליה ועל סביבתה אם הייתה צריכה להתמודד עם סיטואציה אישית הסותרת לגמרי את ערכיה ותדמיתה. תוך כדי הכתיבה צפו בראשי דמויות נוספות וסיפורי משנה שסיבכו והעשירו את העלילה”

האם יש מסר שאתה רוצה להעביר בספר? משהו שאתה רוצה שיישאר עם הקוראים אחרי הקריאה?

“המסר הוא שגם אנשים שנוח לנו לתייג באופן מאד מסוים ופשטני הם תמיד מורכבים ובעלי פנים רבות. יותר מכך, גם אנשים מרקעים שונים מאד ואפילו מנוגדים, יכולים למצוא שפה משותפת ולפעמים אפילו אהבה…

זה מה שהופך את המין האנושי למרתק כל כך. עם זאת, המטרה העיקרית של הספר היא לאפשר לקוראים ליהנות מעלילה מעניינת ומדמויות מרתקות, ולהתנתק קצת מחיי היום יום”.

מה היו התגובות על הספר?

“רבים מהקוראים סיפרו לי שעלילת הספר, כולל הדמויות ומערכות היחסים בסיפור, ריתקו אותם ושהם סיימו אותו תוך ימים ספורים. יותר מזה לא יכולתי לבקש”.

איך היה תהליך ההפקה של הספר עם הוצאת ספרי ניב?

“תהליך סופר מקצועי, סבלני ואישי. החל מכך שהצמידו לי מפיקה שהסבירה לי את כל שלבי התהליך (כולל סרטי ההדרכה המצוינים של יהודה ניב) וליוותה אותי, המשך בחיבור לאנשי מקצוע מעולים בשלבי הספר השונים: עורכת לשונית וספרותית, מעצבת, צוות שיווק והפצה, יחצ”ן ועוד. כל העובדים היו זמינים, סבלניים ומקצועיים. יהודה עצמו גם סייע לי בכל שלבי העבודה. חוויה מצוינת!”

לסיום, ורבר חולק עם הקוראים ציטוט אחד שהוא אוהב במיוחד מהספר:

“דפיקה קלה בחלון הרכב ניערה אותה משרעפיה, והיא ראתה פרצוף מוכר ניבט אליה מבעד לחלון. מייד זיהתה את הפרצוף המחייך, המעוטר בשפם גדול. הוא נראה מבוגר ממה שזכרה.

רנייה לחצה על כפתור החלון, מרגישה מייד את מצב רוחה משתפר.

“נסיכה”, רעם קולו המוכר של אבו מוך, “אני רואה שמישהי פה קצת מבוהלת”. אבו מוך היה הבעלים של מאפיית הבייגלה שניצבה מאחורי העיקול. המאפייה נקראה בפשטות “מאפיית אבו מוך”.

הזמן כאילו עמד מלכת במאפייה שנראתה בדיוק כפי שנראתה כשהייתה ילדה והייתה עוצרת בה כל יום בדרכה בחזרה הביתה מבית הספר וקונה בייגלה, “בלי שומשום”.

לפרטים נוספים ורכישת הספר של אלון ורבר מחסומים לחצו כאן