אני שואל את ענת מה אני יכול לעשות בשבילה. ״אני רוצה שתאהב אותי,״ היא לוחשת בתקווה שלא ממש אשמע אותה. אבל שמעתי את לחישתה. ״את הרצון הזה כבר מימשת,״ אני אומר לה, ״אני כבר אוהב אותך. מה עוד אני יכול לעשות בשבילך?״ אני מוסיף ובחיוך רחב. ״מה זה טיפול, בסך הכול? בסופו של דבר, זה רק אהבה. אהבה פשוטה,״ ״אוהב אותי,״ היא מתפלאת,״אתה בכלל לא מכיר אותי. איך אתה יכול לאהוב אותי?״ ״אה,״ אני אומר, ״קל מאד לאהוב אותך, תאמיני לי.״ מה באמת מתרחש מאחורי הדלת הסגורה בחדר הטיפול של מטפל גופנפש – החדר שאני מכנה אותו״המערה״? התשובה פשוטה. מתרחש שם קשר. ועדיף שיהיה זה קשר טוב. קשר של אהבה. אהבה שנושמת ופועמת בין שני אנשים הנפגשים בנקודת זמן מסוימת כדי לעשות משהו ביחד. לעשות שינוי. לחולל ריפוי. מטפל ומטופל. אם יש אהבה והיא מתקיימת בתוך החדר הקטן והסגור, נושמת ופועמת בינכם לבין המטפל שלכם, מובטח לכם שיתרחש שינוי. שיבוא ריפוי. בשביל שינוי צריכים להתקיים התנאים הנכונים, והתנאי הראשון הוא שתהיו ״טובלים״ בסביבה אוהבת. כאן תקראו על מה שמתרחש מאחורי הדלתות הסגורות. אלה של חדר הטיפולים והטיפול האישי שבתוכו, אלה של התת-מודע והזיכרון המתעתע שלנו, של הסודות הפנימיים הנסתרים. תקראו על הדלתות הנפתחות אל לבם של שני אנשים, מטפל ומטופל, היושבים בחדר הסגור שבוע אחרי שבוע ומנהלים יחסים. כאן תקראו על הכאב, השמחה והריפוי. תקראו על אהבה. כאן תפגשו את עצמכם.