“הסיפור שלי יתחיל בארון. ילדה בתוך ארון חום ישן.
אני, ילדה קטנה ומפוחדת, מחכה. רק רוצה להישאר.
אלה רק אני, הבגדים והחושך. ותכף משהו יקרה,
ברור שמשהו עומד לקרות.
מה שלא ידעתי הוא כי הבית התמוטט ורק הארון נשאר.
אהיה בת מזל אם אבלה את שארית חיי במסע הביתה.
בחזרה אל עצמי. עכשיו אלה את ואני”.

‘עד שתצא מקולי’ הוא סיפורה האוטוביוגרפי של אישה שצללי ילדותה מגיחים מן הארון שבו נהגה להסתתר כילדה ורודפים אותה. אין זה סיפור במובן העלילתי המקובל. זהו מסע בתוך עולם פנימי, מסע המתנהל לפנים ולאחור במסילות הזמן, מסע שמִנעד התחושות, הרגשות והתובנות בו רחב ומרתק.
שרה הליפקס שואבת שוב ושוב ממאורעות עברהּ ומקישה מהם על מצבה בהווה. בנרטיב שזורים דיאלוגים נוקבים עם בת-שיח שהיא ספק הדוברת-עצמה ספק מישהי אחרת. פרקי דו-שיח אלה מסייעים להמחיש את המצבים האנושיים ששרה נקלעת אליהם ונאבקת בתוכם.

‘עד שתצא מקולי’ הוא סיפור אמיץ החושף צלקות ואת תעצומות הנפש שבכוחן לרפא אותן ולהעניק מזור.

שרה הליפקס, אומנית רב-תחומית, היא חברת קיבוץ בית הערבה ואמא לדקל, לכפיר ולגפן. זהו ספרה הראשון היוצא לאור.