“הגרמנים וההונגרים הגיעו דרך המעברים בעצי היער, התחילו לירות מכל הצדדים והרגו יהודים. אני ראיתי שזה הסוף שלי אם אני אמשיך לרוץ, ולכן נפלתי לתוך השלג והתחזיתי למת. הגרמנים באו עם כלבים גדולים שהלכו לפי הריח. גרמני אחד הלך עם כלב, והכלב תפס אותי בישבן והתחיל לסחוב אותי מהמכנסיים… הכלב הרגיש שאני חי, וגם הגרמני שם לב שאני חי, אבל הוא לא ירה בי, אני לא יודע למה… אולי לא התחשק לו לראות דם… הוא לקח את הכלב והסתלק. זו הייתה רק אחת מהפעמים שניצלתי ממוות בטוח. משורר פולני אמר פעם: “נשארת בחיים? אין לך זמן לחיות, עליך להעיד!” אני פירשתי זאת כציווי פנימי, וזה מה שאני עושה, אני מעיד. האתגר של ניצול השואה הוא כיצד לספר מה שקרה לו באופן שאנשים יבינו. יותר משהם רוצים לשמוע, הוא רוצה לספר, כי כשהוא מספר הוא מרגיש חי יותר. שרדתי כדי לספר, זהו הייעוד שלי”.
שמואל סוכה

הספר ‘שרדתי כדי לספר’ מביא את סיפורו המרתק של שורד השואה שמואל סוכה מילדותו, הישרדותו כילד ביערות פולין, נקמתו ברוצחי משפחתו, נדודיו באירופה ההרוסה, עלייתו לישראל, השתתפותו במלחמת השחרור, המשפחה שהקים, עבודתו, יצירתו הספרותית, יחסו לגרמניה של היום, עמדתו כלפי הדילמות המוסריות של השואה, הדרך לזכור וללמד על השואה ועוד. בהמשך לסיפורו האישי של שמואל מובא הנרטיב המשפחתי דרך הסיפורים המרגשים של בני משפחתו, ומכאן אנו מתחברים בדרך מיוחדת לזיכרון השואה הקולקטיבי של עם ישראל כולו. הספר נוגע בשלושה מרכיבים אלה – האישי, המשפחתי והחברתי – ומחבר ביניהם ובכך ייחודו.

ד”ר שי אפרת חבר קיבוץ שמיר בגליל העליון, הוא פסיכולוג חברתי, פסיכו-היסטוריון של השואה, יועץ חינוכי וארגוני, דרמה-תרפיסט, מורה בבתי ספר ומרצה במכינות קדם צבאיות, בהכשרות למורים ובאקדמיה. מראיין שורדי שואה בעבור “יד ושם”. פרסם מאמרים בנושאי חינוך ופסיכולוגיה ובנושא השואה. את הדוקטורט עשה על הדילמות המוסריות של היהודים בשואה ולאחריה. פיתח את שח”מ – “שואה, חברה ומוסר”, תוכנית ייחודית ללימודי השואה המתבססת על דילמות מוסריות.

המלצות על הספר

יובל ניסני, לקטור ראשי – ספרי ניב:
“הספר ‘שרדתי כדי לספר’ הוא לא רק מסמך מרתק על השואה אלא גם מבט ייחודי אל ההתמודדות המשפחתית הרב-דורית והחברתית עם השפעותיה. זהו מסמך מדהים ומרתק, מעין יומן אישי שהחזיק שורד השואה שמואל סוכה, בראשו, ושחרר בהדרגה קטעים על גבי קטעים ממנו במהלך הראיונות שערך עמו שי אפרת, עד שנוצר ספר אחד גדול שמספר גם את סיפורו האישי של שמואל, גם את סיפור משפחתו וגם את סיפורו של עם ישראל כולו בצל השואה. הספר נוגע בכל נקודה הקשורה בשואה, כך נדמה, ובזה גדולתו. זהו ספר עיון, אך הוא גם סיפור חיים של ממש; זהו ספר שיש בו חוויות אישיות ודברים אישיים, אך הכתוב בו חשוב ברמה הלאומית. נדמה שהסופר עמל רבות להוצאת ספר שכזה, והוא כתב אותו ברמה גבוהה, בסדר מופתי ובמחשבה עמוקה, שמאפשרת לנו לקבל עוד זוויות על השואה – ונותנת הרבה כבוד לשורד השואה שנמצא במרכז הספר”.

פרופסור גדעון גרייף – היסטוריון ראשי מוזיאון “שם עולם” ומרצה בין לאומי על השואה:
“ספר חשוב זה מהווה תרומה ייחודית להבנת הדילמות המורכבות שעמדו בפני היהודים בתקופת השואה, ולפתרונות שבחרו כדי לשרוד, ללחום, להינצל, ובכך לסכל את כוונות הגרמנים הזדוניות לכלותם ולא להשאיר מהעם היהודי שריד ופליט. שי אפרת מצליח באופן מרשים ומרגש לדובב את שמואל ולכוונו אל מחוזות החורגים ממסגרת סיפור השואה הקונבנציונאלי. במהלך השיחות הוא מנתב אותו, ביחד עם בני משפחתו, אל תחומי חשיבה והגות מגוונים, שעל כל ניצול להתמודד איתם, לחשוב עליהם ולהתייחס אליהם”.

עליזה בז, שקראה את הספר:
“זהו ספר נפלא! ספר השואה הטוב ביותר שקראתי עד היום! הוא מאוד, מאוד מצא חן בעיני! יש בו המון נושאים חשובים, הוא כתוב נפלא, ערוך מצוין ורב חוכמה. החלק הראשון ובו סיפורו של שמואל, מרתק! החלק השני שבו מובאים סיפורי בני המשפחה – דור שני ושלישי – הוא חדש וייחודי בספרות על השואה וחשוב מאין כמוהו. החלק השלישי ובו הניתוח של מצב עמנו בעקבות השואה, הוא עבודה יוצאת מן הכלל ברמה אוניברסיטאית גבוהה. זהו ספר נפלא שחייב להילמד באקדמיה ובתיכון. ספר שחייב להגיע לא רק למבוגרים אלא גם לדור הצעיר. העברתי אותו לבניי ואני מקווה שרבים יקראו אותו ויעבירו אותו הלאה”.

יהודית בן ממן, שקראה את הספר:
“יש משהו כל-כך זורם ואוטנטי בסיפור, המאפשר גלישה טבעית עד כדי תחושה שאני ממש בתוכו! ההשתתפות וההזדהות עם סיפורו של שמואל סחפו אותי. מסקנות החוקר (ד”ר שי אפרת) מהיבטי הסיפור המורכבים חברו אותי (איך לא…?), לתקופת החיים העכשווית של כולנו בצל הקורונה. חווית-חיים ארצית וכלל עולמית הפוגשת מתקפה-מערכתית המאיימת על חיי בני-אדם רבים. תודה שי על הספר הכה חשוב בנושא משמעותי בתולדות עמנו. אותי הספר לקח למסע אישי ולאומי מרתק, תרם לי בידע ובחיבור אישי ורגשי”.

מירי טריגר, שקראה את הספר:
“שי, תודה על חווית קריאה. סיימתי לקרוא את הספר המיוחד שכתבת. ספר שיש בו נגיעות משלימות של סיפור זכרונות, מחקר וסינתזה. אמליץ בחום לחבריי”.