הנץ נפתח בשאלה פשוטה לכאורה: מהו היום־יום, ומה נשאר לאדם כשהאור הולך ודועך? מתוך נקודת מבט אקזיסטנציאליסטית, בוחן שי ברור את החירות, את הבדידות העירונית ואת המרחק שבין יצר החיים לשגרה השוחקת. כל שיר הוא טיעון קטן, המזמין את הקורא לברר עד לאן מגיעים הבחירה והרצון.
הספר עוקב אחרי יממה אחת רצופה: עבודה, נסיעות, חסדים קטנים ועייפות גדולה, כאשר מעל לכול רוטטים קולות העיר – צעקות בחצר בית הספר, צלילי הרדיו, נשימתם הכבדה של נוסעי האוטובוס. הצטברות הרגעים יוצרת תחושה סיזיפית ומנחמת כאחד.
הנץ הופך לציר שממנו נמדד הכול – שעה נומינלית, שבה השמש מבקעת את האופק והתודעה נרכשת מחדש. הנץ היא שעת המצפן הפנימי, נקודת כיול שממנה נבחנות כל השניות הבאות. כשהשאלה – איך מחזיקים באור רגע לפני שהוא בורח, וכיצד גולשים אל נהר השעות האפרורי של הקיום מבלי להשתגע –מרחפת מעל.

התוצאה היא מפה דיאלקטית של קיום מקומי, שירה שהיא גם מראה וגם סקר גיאוגרפי־נפשי. אחרי העמוד האחרון קשה לשמוע את הברכה הפשוטה "שיהיה לך יום נפלא" מבלי לחוש בה צליל חדש.

שי מיכאל ברור נולד ברמת גן בשנת 1970 ומתגורר כיום בהרצליה. לאורך השנים גילה עניין עמוק בשירה העברית, בשירה העתיקה ובשירת המזרח, ובהן יצירותיהם של יונוס אמרה, סעדי וחאפז. כבר מילדותו נמשך לכתיבה ולחריזה, מתוך אהבתו לשפה ולמילה הכתובה. זהו ספר שיריו הראשון.