"אי אפשר להבין אותה. אין זאת עוד ריצה של עשרה קילומטרים. זה גם לא מרתון ולא ריצת אולטרה קצרה ל־50 קילומטרים.
אתה בחוויה מתמשכת של הוויה. אין הפסקה ממנה, ואין מרחב.
אתה הריצה; הריצה היא אתה.
אתה לא בן זוג, לא אבא, לא ישראלי, לא פסיכולוג, לא גבר.
אתה הריצה, ואין דבר אחר. בחלוף הזמן אתה שוקע בה לחלוטין.
הריצה היא כל המהות שלך. החשש שהרצף הזה ייפסק, שמשהו ייפגם, חי בך בכל רגע. אך ככל שאתה מעמיק בדבר, אתה מבין שאין ערבות לדבר".

בתקופת שירותו הצבאי השלים קובי אורן את ריצת המרתון הראשונה שלו. שני עשורים לאחר מכן הוא רץ 5,000 קילומטרים ב־46 ימים במרוץ הארוך עלי אדמות.
איך אדם נעשה רץ רב־יומי השורד בחוסר שינה, בקור, בחום ובהוויה של ריצה מתמשכת יום אחר יום, לילה אחר לילה במשך שבועות וחודשים? כיצד מתגבשת זהות מיוחדת ויוצאת דופן המתמסרת לאתגר מנטלי ופיזי כדרך חיים?
הבחירה של קובי להתמקצע בתחום הריצה הרב־יומית, תחום ייחודי, שלא היה מוכר בישראל עד לשנים האחרונות, אינה הבחירה לרוץ; היא הבחירה לחיות. למתוח את הנפש לקצה גבול היכולת ולאפשר לגוף לבחון את גבולותיו המפתיעים.
בסיום המרוץ הארוך עלי אדמות הבין קובי שדרכו אינה רק סך הקילומטרים שהשלים; היא מסע רוחני של גדילה, התבוננות ומשמעות; הריצה היא תנועה מתמשכת לתוך עומק נפשו פנימה.
ספר זה מתאר את תהליך ההתפתחות האישי של קובי לא רק כרץ רב־יומי מקצועי, אלא גם כפסיכולוג וכאדם. הספר מלווה את הקורא בין תחנות הריצה השונות שלו וחושף בפניו את תהליך התגבשותן למסע חיים מרתק ומעורר השראה.