שִׁירָה יַרְדֵּנִי כּוֹעֶסֶת שׁוּב עַל אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה וְיוֹצֵאת לַמָּקוֹם הַבָּטוּחַ שֶׁלָּהּ – חֲצַר הַבַּיִת – שָׁם הִיא רוֹאָה דְּמוּת צְהֻבָּה קְטַנְטַנָּה הַמַּצִּיגָה אֶת עַצְמָהּ כְּצ’וֹצ’וֹ מִכּוֹכָב צִ’יפּוֹלִיקָה הַצִּבְעוֹנִי, מָקוֹם קָסוּם שֶׁהַזְּמַן עוֹבֵר בּוֹ בִּמְהִירוּת.
הַשְּׁנַיִם יוֹצְאִים לְהַרְפַּתְקָה עִם יוֹנִי וְצִ’ילִיבּוֹם, הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלָּהֶם, וּלְמֵדִים דְּבָרִים חֲדָשִׁים עַל עַצְמָם, עַל חֲבֵרוּת וְעַל מִשְׁפָּחָה.

הַאִם פְּגַשְׁתֶּם פַּעַם דְּמוּת מִכּוֹכָב אַחֵר?
כָּזוֹ שֶׁיָּשָׁר גָּרְמָה לָכֶם לְחַיֵּךְ?
וְאוּלַי גַּם יָצָא לָכֶם לִפְגּשׁ בְּמִקְרֶה אֶת צ’וֹצ’וֹ, גִּבּוֹר הַסֵּפֶר ?

אוֹרְטַל אָקֶרְמָן, מְחַבֶּרֶת הַסֵּפֶר, הִיא אִמָּא, צַלֶּמֶת וְכוֹתֶבֶת, וּפַעַם, מַמָּשׁ מִזְּמַן, הִיא גַּם פָּגְשָׁה אֶת צ’וֹצ’וֹ בְּעַצְמָהּ.
זֶהוּ סֵפֶר הַבִּכּוּרִים שֶׁלָּהּ.

אַתֶּם מֻזְמָנִים לְהִצְטָרֵף לְשִׁירָה וּלְצ’וֹצ’וֹ וְלַחְצוֹת אִתָּם אֶת הַשַּׁעַר לְעוֹלָם דִּמְיוֹנִי קָסוּם.