“אל תדאגו, חמודות וחמודים שלי, הכניסה לא לנשים בלבד, אלא לכל מי שנשבר והתרוקן ועכשיו יש לו מקום לקבל. הכניסה היא לכל מי שצריך חיבוק. כל אחד מגיע לקבל, אבל חייב גם לתת… המטרה שלנו היא שכולם יצטרפו… המטרה היא לכסח את הציניות, לשבור אותה בפטישים של אהבה, לרתך אותה לחתיכות ברתכת
של חום אנושי, לרכך אותה בהלם של טוב, לגרום לכולנו להיות ג’אנקי של חסד, לפתוח לכולם את הלב לרווחה – עד שכבר לא תהיה שום אפשרות לאטום אותו מחדש”.

הספר הזה נכתב לאורך המסע. בכל פנייה, בכל צומת דרכים, בכל פעם שהייתי צריכה לבחור צד, להתמודד או לפרוק, התיישבתי לכתוב. עם הזמן מעגל הקוראים התרחב, והתברר לי שהדרך שבה אני רואה את העולם יכולה להאיר אותו גם לאחרים שאינם מתמודדים עם קשיים זהים לשלי. הספר הזה אינו ספר הדרכה, טיפים או מתכון לחיים בריאים, אלא אך ורק אוסף תובנות שלי מהמסע, שאני מקווה ומתפללת שידעו לרפא, לנחם, לחייך, לבנות גשר ולחבק.
שירה–אמונה