מי אוסר על נערת האינסטגרם ליצור קשר עם מחזריה בטינדר? מה אומרת לנו הבחורה עם הביגוד המינימלי על שלט החוצות? מדוע שני החיילים ששוטמים את הצבא לא מוותרים על אף שירות מילואים? מיהי הנערה שעוברי אורח אלמונים משתחווים אליה בטיילת של תל אביב – והאם שחקנית הפורנו היפיפייה אכן החליפה  מקצוע?

חגי עמית משמש מזה 15 שנים כעיתונאי ב-TheMarker – ונכון להיום מסקר עבור העיתון את הזירה הפוליטית. ספרו הראשון כולל עשרה סיפורים ורומן קצר בהם הוא נע הלוך ושוב בין שפה גבוהה ללשון מחוספסת תוך שהוא עוסק בלהטוטים שכולנו עושים כדי לשרוד את חיי היום יום. הגיבורות והגיבורים של ספרו קטנוניים, חרמנים, קמצנים ותקועים כל היום בסמארטפון שלהם. הם בונים לעצמם מציאות אלטרנטיווית באינסטגרם, מתלבטים איזה פוסט להעלות בטוויטר, איזו תמונה לשים בפייסבוק ואיך לבקש מהבוס העלאת שכר. הם משלים את עצמם בקשר לכמה הם מרוויחים, כמה הם אוהבים ומה שהם באמת רוצים תוך שהם משקרים בעבודה, משקרים להורים, משקרים לילדיהם ולבחורות שהם מנסים להיכנס איתן אל המיטה. כפי שמגדירה זאת אחת הדמויות – בסיפור “אכילת ראש”:
“הייתי טוחן לבחורות את השכל, בשטויות. כל משפט שהייתי מוציא מהפה היה מעוצב כאילו פסל בנה אותו. חצב אותו באבן. אבל רק לכאורה. זאת הייתה תקופה אחרת. הייתי מדבר עם מלא משמעות – אבל בעצם לא אומר כלום, לא לשם ולא לפה. מספר סיפורים מפה עד להודעה חדשה, אבל אחרי שהמשפט שהוצאתי מהפה היה נגמר גם אני לא הבנתי בעצמי מה אמרתי. הייתי אוכל לבחורות את הראש. משגע אותן. לא נותן להם להשחיל מילה. מקשיב רק לעצמי. עד שהן היו הולכות אִתי רק כדי שאני אשתוק קצת….”