הספר ממחיש עד כמה שונים ככל שנהיה – הלבטים וההתחבטויות הכי קשות שלנו עדיין נותרו כזכר למעט שמחבר בין כולנו ולסוד שטרם פיצחנו, אהבה. “סליחה אהבה, סליחה שאין אנו עושים מספיק כדי למצוא אותך, רק עסוקים במרדף האינסופי אחרייך, בזמן שאנו רצים בכיוון הלא נכון – למרות כל הסימנים שאת דואגת להשאיר, לעיתים ממש מתחת לאף. צועקים ברחובות העיר שאת ”פיקציה”, שאת מושא נפשם של אלו שאיבדו את דעתם וכבר שנים שאת לא נמצאת במחוזותינו. סליחה אהבה, סליחה שגם כאשר חלקינו פוגשים בך, אנו לוקחים אותך כמובן מאליו, כאילו יש לך תחליף שיצליח לצבוע את חיינו ביום שתעזבי אותנו לטובת אחר, שיעריך אותך כמו שמגיע לך. מאשימים אותך בכל כישלונותינו, בכל אכזבותינו וכל זה, בזמן שכל שעשית הוא להציב לנו מראה המציגה את בבואתנו בשיא כיעורה.” הספר חובר מתוך ההבנה שהחיים מורכבים מאינספור סיטואציות, חוויות, תחושות ומחשבות. ישנו ניסיון לתחום את המושג שנקרא “מערכת יחסים” למספר שלבים כלליים, אשר בתוך כל שלב עשויים להתפתח אירועים הנעים מקצה אחד למשנהו של אותו השלב. כך בעצם, ניתן לראות כיצד כל אחד מאתנו כאדם המשתייך לחברה, מוצא עצמו מזדהה בכל שלב ושלב עם החוויות והמחשבות המוצגים בספר. בסופו של הספר המסקנה המתבקשת הינה אחת – אהבה הייתה ועודנה המכנה המשותף הרחב ביותר לכולנו.