התחשק לי מזמן לכתוב ספר, אבל איך עשים זאת…? להתנזר זמן ארוך מן העולם ולהשקיע עצמי בהמצאות הזויות הכיצד “אקדח שמופיע בתחילתו יורה בסופו״ לאחר מאות עמודים — לא, זה ממש לא בשבילי… אבל הצורך הזה לא נכנע וחיפש לו מוצא מתאים. הזמן העובר הצטבר לכדי רצון גובר, בעיקר לסכם את עצמי לעצמי, וכבונוס אולי גם למתעניינים…
והינה, מצאתי פתרון יעיל בפעילותי היומיומית מזה שנים, כחבר בקבוצות הווטסאפ של מכריי — שם אני משתולל באופן חופשי, ללא כל מגבלות עניין, סדר ונימוס… הגיעו הדברים עד לכדי תלונות הטרדה ומיסוך של חלק מידידיי, הגם שהודו בפניי על הבחנת מה ביכולת כתיבתי, וכך יצא לו מתוק מעז… שעיתי להצעה אסטרטגית — לנסות לרכז קטעי הגיגיי לכדי ספר במקום להמשיך להטרידם… הרעיון הזה נראה לי סביר, ואמרתי לשכללו למען היעילות — כך שאבחר קובץ מתאים לספר מקטעים שכבר כתבתי בעבר. נמצא כי נאספה כמות מספיקה שכזו משנה וחצי אחרונה בלבד (הקטעים מובאים כלשונם במקור, ואף לפי הסדר הכרונולוגי של כתיבתם בווטסאפ. לפיכך, נשמר אי הסדר הנושאי המקורי שלהם, אולי רק ההקשר האסוציאטיבי אם קיים ביניהם). מיותר בוודאי להבהיר את ייחודה של אותה תקופה, והרי צריך גם להשאיר משהו למעיין הנועז בדפי ספרי.