“סבא?
סבא…?
סבבוושש?
סבוש, אתה שומע אותי?”
“כן, ברור שאני שומע אותך.”
“אבל סבא, אני לא רואה אותך בכלל…”

אוצר מתגעגעת לסבא, סבא כבר לא משחק איתה יותר ואוצר לא יכולה לראות אותו.
אוצר מנהלת שיחה דמיונית עם סבא וביחד הם מוצאים דרך להתחבר ולהתנחם.
מסעה של אוצר נולד מתוך החוויה האישית של המחברת. הגעגוע שלה לאדם אהוב והרצון למצוא נחמה, הובילו אותה לכתיבת ספר ילדים זה, מתוך רצון להנגיש את המקום הלא כל-כך מדובר והכואב.
בעזרת דמיון מודרך אנו מלווים את אוצר בדרכה לסבה ומגלים את הרצון שלה לראות אותו, לדבר איתו ולהרגיש אותו. הדמיון המודרך מסייע לה להבין שבעיניים עצומות היא יכולה ממש לחוש את סבא, להיזכר בו ולהתנחם בכך.
מפגשי הדמיון של הילד עם אדם אהוב יכולים לסייע לו להתמודד עם תחושת האובדן המבלבלת והמטלטלת שלא תמיד אנחנו יודעים מה לעשות איתה.

מטרת הוצאת ספר זה לאור היא להפיץ את הרעיון לכמה שיותר ילדים, מתוך מטרה לסייע הן לילדים והן להורים במצב של אובדן אדם קרוב ואהוב.