שלא כאחרים שכתבו תגובות לפניי, את יעקב לא הכרתי, לא כילד ולא מהצבא. אבל הספר הצליח להיכנס ללב. בעיקר עקב הרקע המאד לא מבטיח של יעקב בילדות. יש והיו הרבה קציני צבא מוצלחים או אנשים שהצליחו בעסקים. רוב חבריי הרופאים הגיעו מבתים מסודרים, למדו בבתי ספר טובים והמסלול אל הקריירה היה די טבעי. המקרה של יעקב הוא סיפור אחר לגמרי. הוא גדל ללא אב (שעזב לחו"ל), עם אם חולה ולא מתפקדת שנשארה עם 5 ילדים בתנאי עוני וללא שום יד מכוונת ללימודים. ואכן לא למד. במיוחד נגע ללבי הסיפור עם מנהל בית הספר שרצה לזרוק אותו מהלימודים (לימודים לא היו בראש שלו) ולא היה מוכן לדבר עם אמו שהיתה נחותה מדי עבורו. לקרוב משפחה אחר שאתו היה מוכן לדבר הוא הודיע שהילד נועד להיות עבריין ושהוא יודיע לצבא שלא יקבלו אותו. בית ספר? לא מה שחשבתם. בית ספר של מפעל שהכשיר פועלים. ה"מנהל" עצמו היה בסך הכל מנהל עבודה. אז יש משפט בארמית שאומר "מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא" (מגג גבוה לבור עמוק) המשמש בהשאלה לתיאור השינוי החד במעמדו של אדם שירד ממעמד גבוה ומכובד לשפל המדרג. וכאן קרה בדיוק ההיפך: מבֵירָא עַמִּיקְתָא לאִיגָּרָא רָמָא. אין מה להשוות את ההערכה שראוי לה אדם שמסלול חייו המשפחתי, כלכלי וחינוכי היה "נורמלי" והביא אותו להצלחה לעומת יעקב שהצליח בכוחות עצמו לעלות מבור כה עמוק למעמד שהגיע אליו, הן כאלוף משנה בחיל התותחנים והן בחברה שהקים לשירותי דיאליזה. ספר מרתק.

התחברתי מאד לנקודות המפנה המגוונות, המעניינות והמרתקות לאורך חייו של יעקב הסופר. בקריאה התחברתי ליעקב בעומק רב ובהנאה מעבר לכל שהכרתיו בשירות הצבאי המשותף שלנו ואחריו. כתיבתו זורמת כמו גם ממוקדת. תיאוריו מועשרים בציטטות ממקורותינו, ממשוררי העת החדשה כמו גם מבני משפחתו. הוא משלב בהם דימויים מעולמות שונים כמו גם הומור מעת לעת. "ללכת עם האנשים" הוא גורם מפתח במנהיגות יעקב בנקודות המפנה בחייו ובמה שביניהן. אפשר שיהיו קוראים שהספר יחולל אצלם מפנה בהיבט כזה או אחר של חייהם הם. קריאת הספר מומלצת מאד !