פרופ’ שגב מרכין את ראשו אל מסך המחשב שעל עגלת הרופאים, ותוך כדי שהוא מזדקף הוא אומר כלאחר יד –
“כן, זה מתאים להשתלה…”

Say what? (כך הבן שלי מגיב כשאני מבקשת ממנו לפנות כלים מהמדיח). מה? סליחה? מה אמרת? מי? אני? השתלה? השתלת לב? השתלה של לב אחר בגוף שלי? זאת אומרת, במקום הלב שלי? מה קשור? אתה ודאי מתבלבל, אדוני הרופא, לא אני זאת שעליה אתה מדבר, זה לא מסוג הדברים שיכולים לקרות לי, אני בכלל לא, לא, לא, לא, לא! אבל ממש לא. זו טעות, אה, איזה מצחיק. כמו טעות במספר, זו טעות בחדר. טעות בפציינטית. איך אתה לא רואה? תסתכל עליי, אני נראית לך מוזרה? – איך בדיוק הגעת להשתלה? אין מצב בבקשה תאמר לי שלא התכוונת למה שאמרת. בבקשה תגיד שטעית. אני אומנם חכמה, אני פותרת תשבצים, אלופה, אני אפילו יודעת מה זה טוזיג, אבל דבר כזה המוח שלי לא ערוך לקלוט. יש גבול. סליחה, תרמנו במשרד.

מירב חיה את החלום הישראלי – בעל אוהב, שלושה ילדים, בית יפה עם חצר ומשרה נוחה. עד שיום אחד חייה מתהפכים על פיהם.
היא מתבשרת שליבה בגד בה ושהיא מועמדת להשתלה, ומכאן מתחיל מרוץ נגד הזמן. מירב מתעדת את קורותיה באומץ, ברגישות ובהומור. היא לוקחת אותנו איתה דרך כל הפחדים, התקוות והאירועים המפתיעים, ועד לאותה משפחה אצילית שבהחלטה גורלית הצילה את חייה ברגע האחרון ממש.

זהו ספרה הראשון של מירב קרסיק, עורכת לשון ומנהלת שיווק, מושתלת לב.