מערכת החינוך בישראל היא שער הכניסה לאקדמיה, וממנה לתעסוקה איכותית, ולכן החינוך וההשכלה הם הבסיס לשוויון ההזדמנויות שלו זכאי כל ילד בישראל. עם זאת, ישנם פערים גדולים בין אוכלוסיות שונות בישראל, ובפרט בתחום החינוך. הספר שלפניכם, המבוסס על מחקר איכותני וכמותני רחב היקף, סוקר את התפתחות מערכת החינוך הישראלית ומתמקד בשינויים שחלו במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה הדרוזית מקום המדינה ועד היום, בדגש על התפנית שחלה בשנת 1976, עת הובחנה מערכת החינוך הדרוזית ממערכת החינוך הערבית. הוא שופך אור על השיפור הניכר בהישגי התלמידים הדרוזים, שהגיע ב־2023 לשיעור זכאות לבגרות של 91.6%, ומבקש לעמוד על הגורמים לכך, על המידה שבה שיעור הזכאות לבגרות משפיע על מספר הסטודנטים הדרוזים באקדמיה ועל היבטים שעדיין טעונים שיפור. במסגרת זו יובאו נקודות המבט של תלמידים, של סטודנטים ושל מנהלים ומפקחים ביחס לשאלה העיקרית העומדת בבסיס המחקר אשר מתמקדת בתוצאותיה של ההפרדה בין מערכת החינוך הדרוזית למערכת החינוך הערבית בשנת 1976.

ד”ר אמל עאמר, עורך דין ומגשר, איש חינוך בעל ותק של עשרים שנה בהוראה, בהדרכה ובניהול במשרד החינוך, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר ראשון בתקשורת, תואר שני במסלול מחקרי מאוניברסיטת חיפה ותואר שלישי בהצטיינות בחינוך מאוניברסיטת אריאל, בוגר הכשרת מנהלים של אבני ראשה ובוגר לימודי תעודה במנהל, מנהיגות ומדיניות בחינוך מהאוניברסיטה הפתוחה ועמית תוכנית מעבר לאופק במכון מופ”ת. זוכה פרס דוקטורנטים מצטיינים על תפוקות מחקר בשנים תשפ”א–תשפ”ב ובמלגת המרכז למורשת הדרוזית בישראל. בעבר מנהל בית הספר הדמוקרטי בחדרה, מנהל בית הספר המקיף בית חנינא בירושלים ומרצה במכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה. כיום בפוסט דוקטורט בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה ומרצה בקריה האקדמית אונו.