אם מישהו או מישהי ישאלו “מדוע בכלל כתבת את הספר הזה?” אגיד, “רציתי להבין את החיים שחייתי. מה היה בהם, מה היה חסר. מה שכן אני יודעת זה שחייתי את חיי כמיטב יכולתי וכמיטב הבנתי, ואם אתם הקוראים תיקחו משהו מהספר הזה אל חייכם, אם תלמדו משהו על עצמכם, על הבחירות שלכם, אז עשיתי את שלי ואין מאושרת ממני.

יוכבד גרוס יוסיפוביץ’ פורסת לנו בספר זה את סיפור חייה, החל מתקופת היותה ילדה במלחמת העולם השנייה, שם איבדה את אביה, עבור לחייה בבוקרשט עד אמצע שנות העשרים לחייה וכלה בעלייתה לארץ והתיישבותה בה.