בערוב ימיו עוזב גבר את ביתו ומשפחתו ויוצא להרהר בחייו. הוא בוחר לעצמו את הר אגונג שבאי הקסום באלי. הנוף הנשקף מההר הוא נוף חיצוני ופנימי כאחד. כנזיר בראש ההר מנצל הגיבור את שהותו המתארכת באי כדי לעשות חשבון נפש ולהתבונן בחייו במבט מעמיק וחדור תובנות.
הוא בודק לעומקן וביושר רב את שתי מערכות היחסים המכריעות שהיו לו בחייו עם נשים: עם אשתו מירי, שנפטרה מסרטן, ועם אהובתו ורדה, שנטשה אותו בלי אזהרה או הסבר המניח את הדעת.
נסער ומובס הוא מגלה את הפילוסוף היהודי הדגול ויקטור פרנקל, שכמוהו, שרד את השואה, וגיבש תורה המבחינה בין האדם הייעודי לאדם הגורלי.
כמו פרנקל, הוא מעדיף את האדם הייעודי, הקובע לעצמו מטרות ברורות בחייו. האדם הייעודי חותר להגשמת מטרותיו, ואינו מסכים לתפיסה שגורלנו נקבע מראש, ושאין לנו הרבה שליטה עליו. נדמה לו ששתי הנשים שאותן אהב הן ביסודן נשים גורליות, והוא דוחף אותן ליטול שליטה ואחריות רבות יותר, אך התערבות זו בחייהן מעוררת את כעסן: את מותה של אשתו הוא חווה כעונש קשה, ואולי לא מודע, שבו היא מענישה אותו, ואת העזיבה המכאיבה של אהובתו הוא חווה כאקט מקניט ומכאיב של אישה יפה, נדיבה, ברוכת כשרונות, אך לא בשלה.
ביד בוטחת מגולל לפנינו צבי גיל סיפור בעל גוון אישי, ואינו חושש לחשוף טעויות ומשגים ולהתמודד עִמם באומץ. זהו רומן קולח הנקרא באחת, ומעורר מחשבות על זוגיות ועל אהבה ומסירות לא רק לבני משפחה, אלא גם לארץ שבה אנו חיים.
זהו ספרו השישי של צבי גיל. ספריו הקודמים: בית היהלומים (סיפור הטלוויזיה הישראלית); גשר של נייר (סיפור תיעודי של ילד ונער בתקופה שקדמה לשואה ובמהלכה); לשחק על החלומות (עלילה של חלום ושברו של צעירים ילדי השואה); מוביולה— מסע בזמן ובמרחב (ספר תעודה על אדם וארץ); מהיד אל הפה והלאה מזה (סיפורים קצרים). כמו כן חיבר מסה ששמה גלים בינוניים עד רוגשים על “קול ירושלים” — מסה ששימשה בסיס לסרט בשם זה שהפיק. צבי גיל הוא עיתונאי, מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה, נמנה עם מקימי הטלוויזיה בישראל, ותיעד את השידור הציבורי בארץ.

הספר יצא לאור במקור בהוצאת גוונים בשנת 2015.