אחד מסממני השגרה הקבועים שלי באוניברסיטה, הוא שיר לשבת שרקטור אוניברסיטת חיפה שולח לנו.
ככותבת שירה, אני ממתינה בסקרנות לשיר הזה. הפעם היחידה שבה הוא לא שלח שיר, הייתה בשבת הראשונה אחרי השבעה באוקטובר.
פתאום הרקטור לא שלח שיר לשבת ובתוך כל הכאב, זה מה שאני הכי זוכרת. איך בן רגע לא הייתה שגרה, לא היה סדר ומה שהיה כבר לא יהיה. והנה, בשבוע לאחר מכן, הוא שוב שלח שיר לשבת, בתוך חוסר ודאות ובמציאות שמעולם לא הכרנו.

איך אפשר להמשיך בשגרה מתוך שברון לב ורוח? אני בחרתי בעשייה רצופה, כאשר בסופו של יום צפו בתוכי מילים וכתבתי אמונה, חיבה, אהבה ומהות. כתבתי שירים.

* * *

ספר השירה של ד”ר שלי אינגדאו ונדה, הוא תיעוד נדיר של מלחמת חרבות ברזל, שמתאר בצלילות עדינה ומכאיבה גם יחד, את תשעת החודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, ההקשרים, השאלות, הרגשות והפעולות שזה מוליד איתו תוך כדי כתיבה. השער הראשון לעשות מה שצריך, הוא שירה על התקופה הקרובה ביותר למלחמה ובה הפצעים עדיין היו פתוחים. ככל שמתקדמים בשערים, הזמנים מתרחקים והנושאים בשלים.
כל השירים בספר מבוססים על מקרים אמתיים ואנשים הכרוכים בחייה, בשמותיהם האמתיים. כל שיר פותח שער לסיפור בפני עצמו. השירים כתובים בצורה פשוטה ונגישה לכל אדם, ממש כמוה. היא שוזרת בצורה עדינה פתגמים מהפילוסופיה היוונית, אשר מתוך שיחה ושיח מתמשך עם האנשים הקרובים אליה וסביבתה, כבר הפכו לשלובים בחייה ובצורת חשיבתה.
הספר הוא סיפור של אישה אחת, סיפור של קהילה וסיפור של עם ובתוך זה, כל אחד ואחת יכולים להזדהות ולמצוא באופן מסוים את עצמם. הכותבת חושפת בעדינות את המסע האישי שלה בחיים, מסע התפתחות כבת קהילה והמסע האישי באקדמיה, כדוקטורנטית באוניברסיטה העברית וכחברת סגל בכיר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. בחלק גדול מהמסע המורכב, היא צועדת כשהיא אם במשרה מלאה ופעילה חברתית בלתי נלאית. היא מתנדבת ומקימה יוזמות חברתיות ונלחמת כנגד עוולות. היא פורצת דרך ומנפצת תקרות בטון, תוך כדי ייסורים אישיים ושאלות מהותיות על החיים ובמשך השנים, היא גם כותבת שירים.

אֵיפֹה הַבַּיִת?
אִם לֹא הָיִיתִי סוֹבֶלֶת וְלֹא מַרְגִּישָׁה,
הַאִם הָיָה יוֹצֵא שִׁיר?
אִם לֹא הָיִיתִי מִתְגַּעְגַּעַת,
מִתְרַגֶּשֶׁת כָּל הַדֶּרֶךְ מֵהַנּוֹף,
הַאִם הָיָה לִי בַּיִת בְּשִׁיר?
אַתְּ מְזַמְזֶמֶת “הַבַּיְתָה לַחֲזֹר, הַבַּיְתָה אֶל הַשֶּׁקֶט”,
מִתְקַשֶּׁרֶת מִדֵּי פַּעַם, רַק בִּשְׁבִיל לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה פִילוֹסוֹפִית מַדְהִימָה.
הַאִם נַחְזֹר לָגוּר בַּצָּפוֹן אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה?

אֲנִי עוֹנָה לָךְ, קוֹמְסִי קוֹמְסָה.

(מתוך הספר).

ספריה הנוספים של שלי: ספר העיון: “חוסן בהגירה” וספר הילדים: “איתי החייל”.