היא חולמנית, כבויה קצת, לא רזה, כבר לא בטוחה שהיא יפה. עם המראה היא מדברת רק כשהיא מלקה את עצמה, חורצת דינים, מחסלת חשבונות. פעם היא הייתה שונה. לכודה בנישואים בעייתיים ומטופלת בתינוק שהוא כל עולמה. היא מינית מאוד עם פנטזיות ותשוקות, מודעת לעצמה בתוכן עד כאב. “אני לא יפה, אמרתי לעצמי. סתם אנשים אומרים לי שאני יפה. הם משקרים. כולם שקרנים. אף אחד לא באמת אוהב אותי. הלכתי עירומה לסלון וראיתי שהמרפסת פתוחה. בהיתי במרפסת דקה ארוכה עד שראיתי את הפנים המוכרות מהדירה ממול נועצות בי מבטים. לא איכפת לי. שיסתכל, החולני. כשחשבתי על כך שהוא נועץ את מבטו בישבני הרגשתי קינקית, הסתובבתי וחזרתי למטבח, התרוממתי ושלפתי מספריים מהמדף העליון וצעדתי איתם לכיוון המקלחת. סקרתי את פניי במראה. רציתי לפגוע בעצמי. להכאיב לי. אני אשמה בכל מה שקורה. אני צריכה להענש.” ערב אחד היא נכנסת לפורום אקראי באנטרנט ומגלה עולם שלם. היא פותחת כינוי אנונימי שבו כל האישיות השמחה והסקסית שלה חוזרת ומקבלת ביטוי חזק יותר. הקלות שבה המקלדת גומעת מילותיה ממכרת והיא נשאבת לעולם מקביל. היא מתכתבת עם אנונימי אחר- גבר שמגלה את העצב שלה מאחורי הדמות המוחצנת. באופן לא מודע ומבלי שהוא יודע על חיה האמיתיים הוא בעצם עוזר לה להחליט להתגרש ולהיות עצמאית לראשונה בחייה. הרעב והכיסופים להגשמה עצמית מציפים אותה והיא שוקעת במערבולת של תאוות, יצרים, סקס כוחני שבודקת גבולות ואושר חדש. אושר זמני, ראשה שרק החל להרים עצמו הונמך בחבטות קשות. היא הפסידה בקרבות. האם תנצח במלחמה? הוא אמר שהיא יהלום לא מלוטש, שהיא נסיכה אבודה שעוד תהיה מלכה חזקה. “זה אמור להיות הסיפור שלי עליי אבל זה הפך להיות הסיפור שלי עליך”