תּוֹם עוֹמֶדֶת מוּל הַכִּתָּה, נִרְגֶּשֶׁת.
הִיא קְצָת נְבוֹכָה וּקְצָת מִתְבַּיֶּשֶׁת,
אַךְ כְּשֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת בְּעֵינֶיהָ הַמַּאֲמִינוֹת שֶׁל הַמּוֹרָה,
הִיא נִמְלֵאת אֹמֶץ לֵב וּמַרְגִּישָׁה גִּבּוֹרָה:
“שָׁלוֹם לְכֻלָּם, קוֹרְאִים לִי תּוֹם וַאֲנִי כִּבְדַת שְׁמִיעָה.
אוּלַי בִּגְלַל זֶה אֲנִי קְצָת שׁוֹנָה וּקְצָת מַפְתִּיעָה.
כְּדֵי שֶׁלֹּא אַחְמִיץ שׁוּם דָּבָר וּכְדֵי שֶׁאוּכַל לִשְׁמֹעַ הַכֹּל,
יֵשׁ לִי מַכְשִׁיר קֶסֶם בָּאֹזֶן שֶׁמַּעֲצִים כָּל צְלִיל וְכָל קוֹל”.

תום היא ילדה כבדת שמיעה שמתחילה את לימודיה בכיתה א’. היא נושאת עימה את מכשיר השמיעה שלה, שעוזר לה לשמוע הכול כמו כולם. בכיתה, המכשיר מעורר תשומת לב שפוגעת בה, אולם בעזרת אימה ומורתה, שמאמינות בה, וגם בזכות אמונתה בעצמה, היא מוצאת לבדה פתרון יצירתי.

משי שטרית היא אשת חינוך ומורה מומחית לכבדי שמיעה וחירשים וכבדת שמיעה בעצמה. הסיפור נכתב בהשראת תלמידיה אשר עלו לכיתה א’ בהתרגשות גדולה ונתקלו בקשיים של התחלות חדשות.
הסיפור הפגיש את משי שטרית עם הילדה שבה, שחוותה אף היא בלבול וקושי נוכח תגובות מצד החברה.