השבוע נחצה הקו. למעלה מ-4,000 נפטרים מקורונה בישראל. ראוי היה להספיד כל אחד מהם, ללמוד ממנו ולתאר את האבידה, אבל לא נוכל. הנה משהו קטן על אחד מהאלפים, ויהיו הדברים לעילוי נשמת כולם: ד”ר נהורה עמר־גברילמן סיפרה לי על סבא שלה, יהונתן מזוז, בן 93. שעלה לארץ מהאי ג’רבה שבתוניסיה, חי בצפת וגידל עם רעייתו שרה משפחה לתפארת, בתוכה גם ילדה שאימצו. הוא היה מורה ומנהל בבתי ספר באזור, קיבל את פרס יקיר החינוך ממשרד החינוך, ואחרי פרישתו לגמלאות כתב ספרים רבים.
לפני כשנתיים נהורה שמה לב שיש שני משפטים שהיא אומרת לעצמה: “חבל שאני לא מספיק בקשר עם סבא ולא שומעת את כל מה שיש לו לספר”. וגם: “חבל שאני לא מצליחה ללמוד את פרשת השבוע באופן מסודר”. אז היא החליטה לקבוע איתו פגישה שבועית, חברותא, שבה גם הנציחה מנהגים ומסורות של יהדות ג’רבה. הם הספיקו ללמוד יחד את כל התורה. “׳והגדת לבנך׳ זו מצווה”, הסביר לה במהלך לימודיהם, “יש לדור שלנו אחריות גדולה להעביר את התורה והמסורת הלאה”. השבוע, במהלך השבעה, נהורה התרפקה על שעות של צילומים, הקלטות ורישומים, שבהם קיימו יחד את מצוות “והגדת לנכדתך”.
סיון רהב־מאיר,
פורסם בעיתון “ידיעות אחרונות”
22.1.2021