מנימת קולה של אימא הבנתי שהשלב הבא של השיחה יהיה סטירת לחי לפני האורחים. אז החלטתי לביים את המחזה האהוב שלי, את זה שביימתי עשרות פעמים כשאף אחד לא היה בבית. במחזה הזה היטלר, אבא שלי, ניסה לזרוק את אחותי, הפדאיון הפלסטינית, מהמרפסת, והשתדלתי במיוחד להראות בדיוק איך אחותי נחמה בעטה בביצים של אבא, ואיך הוא שאג ביגון וכרע על ברכיו בעוד בובת נחמה אחותי צורחת, “אתה נראה כמו היטלר, ואתה מתנהג כמוהו! חבל שהוא לא לקח אותך עם שאר המשפחה שלך!” ואילו בובת אבא צווחת, “את נולדת בפלסטין, ואת רוצחת כמו הפלסטינים!”

‘הבל, הבל’ הוא סיפורו של ילד, אבל אינו סיפור ילדותי. ילדותו של הילד מקבילה בזמנה ובמהותה לזאת של ילדות הארץ, ובדומה לארצו, גם הוא עמד בפני סכנה קיומית יומיומית. במקרה של הארץ, אויביה רבצו על גבולותיה, אך במקרה של הילד, צורריו היו שוכני ביתו. בין אב רתחן כהר געש, אם מנותקת מעולמה ואחות סדיסטית זעקה נשמת הילד לא רק לשרוד, אלא גם להציל את נפש האומן בקרבו.

לסינים יש קללה, “שתחיה בזמנים מעניינים”. כשהיה בן 12 סחבו אותו הוריו של המחבר מחיפה, עיר הולדתו, שבה חי חיים שגרתיים של יליד הארץ, אל מרחבי לוס אנג’לס, ובה נעשו זמניו מעניינים עד מאוד. איכשהו הוא התקבל ל”קאלטק”, שזה הטכניון על סטרואידים – ושם התמחה בסבל. כשניסיונו לחזור ארצה נכשל, וא עבר לביג סר ושם חי חיים קסומים בחיק הטבע. בחוזרו ללוס אנג’לס אחרי שאביו נהרג בתאונת דרכים, טעויות אחדות הובילו לילידת בן ולהקמת משפחה חד-הורית, החוויה הכי מספקת של חייו, ולדאבונו – לחיים שגרתיים. כדי לשמור את שפיות דעתו הוא משחק טניס מדי יום ויוצא להרי סיירה נבדה לפחות פעם בשנה. אביהו נשוי לפסנתרנית, אב לשני ילדים וסב לשני נכדים.