בתקופה של ליקוי מאורות בגלות, משה בן מימון חיבר מכתב אל העתיד בספר "מורה הנבוכים". הוא נחשב הגאון הרוחני הגדול ביותר של עם ישראל, אחרי משה. הוא היה פילוסוף גדול ולמד גם אסטרונומיה ורפואה, וכתב את"היד החזקה", המשנה תורה. הוא סירב ליהנות מכספי הציבור ועבד למחייתו. הוא הבין שיש הדרגתיות בהתפתחות האדם, כל שכן בקרב האדם היהודי. הרמב"ם חיבר את "מורה הנבוכים" (1190) והיה הראשון לנבא את תקופת ההשכלה.

הספר הזה נכתב כדי להוכיח את השתקפות הרצון של הבורא דרך המגע המיוחד שקשר אותנו כעם נבחר, כערוץ המסביר את צורך התבונה בעיני ה' להתקדמותו של האדם על כדור הארץ. כל זאת נבחן דרך הנקודות והמעברים בהיסטוריה היהודית, מגילויו של אברהם וגאולת משה עד הציון של הרצל והמדינה של בן גוריון.
כך עוד נראה שבהישגו של כל ממציא יש זיק של אלוהים.

אברהם משה נחם הוא סופר ופרשן, צייר ופסל, ממייסדי מוזיאון מסר התנ"ך. איש חינוך, ממייסדי בית הספר במעברת תלפיות. משפחתו ספרדית מסורתית שיצאה בין הראשונים מהעיר העתיקה (1906), ואברהם היה בין הראשונים שלמדו את העברית החדשה. בין יוזמותיו פעל בארגון ההגנה והמשיך כחובש בצה"ל בקרבות מסביב לירושלים.