יום שישי אחד, כאשר חיה-לירז בת השלוש מאבדת את ההכרה ומובהלת אל בית החולים, עולמם של כל בני המשפחה מתהפך עליהם, כאשר מתברר שהיא חולת מחלה קשה, שהגידול סמוך לגזע המוח, ושהניתוח שעליה לעבור מסוכן.

דמעות אם הוא ספר אוטוביוגרפי מרתק וחד-פעמי הכתוב בגובה העיניים ובלי הנחות של אם העושה כל מה שניתן כדי לסייע לבתה לחזור להיות כמו כולם, אם כי הנזק במוחה של הבת בלתי הפיך.
זהו מסמך אותנטי של אם בעלת כוחות אדירים, של משפחה גרעינית ושל משפחה מורחבת שנרתמות באהבה גדולה ובנחישות להצליח לשרוד את התופת.

הספר מגולל את חייה של חיה-לירז במשך שלושים שנים, החל ברגע הגורלי שממנו לא הייתה דרך חזרה, ומגיש חומר למחשבה על מה שחשוב באמת, על סובלנות כלפי השונה, על חמלה, על הכלה ועל אהבה.

שמי מרים תשובה. נולדתי במושב דלתון ליד צפת והמשכתי להתגורר שם אחרי נישואיי עם מרדכי תשובה בן המושב. היינו זוג צעיר עם שלושה ילדים מקסימים.
עבדתי כמורה, ובעלי היה שוטר במג”ב ולימים עבר למשטרה בצפת.
בנינו בית ביישוב דלתון עם שלושת הילדים שלנו: יעד בן השש, לירז בת השלוש ואוראל בן החצי שנה, כשכל הדרמה התרחשה. כמה קושי וכמה תעצומות נפש נדרשים כדי לטפל בילדה קטנה החולה במחלה קשה. כמה סבלה המשפחה שנותרה מאחור כשטיפלנו בלירז בבית החולים רמב”ם. רק האמונה בבורא עולם נתנה לנו כוח  להמשיך להלחם במחלה ובתוצאות שנגרמו בעקבותיה. גם התמיכה העצומה שקיבלנו מהמשפחה מורחבת נתנה לנו כוח עצום.
רוב הספר נכתב לפני שלושים שנים בזמן אמת. הרצון שכל בני משפחה, אחיה, בני זוגם וילדיהם, נכדינו, יזכרו את לירז כפי שהייתה קודם לכן, הוא לבדו מניע אותי לפרסם את סיפורה העצוב. מדע רפואה לפני שלושה עשורים לא היה מפותח כפי שהוא כיום, וייתכן שגורלה של לירז היה טוב יותר אילו הייתה חולה בימינו אלה. אם היה מחדל רפואי בטוחני שהוא אירע מחוסר ידיעה ולאחר השתדלות עצומה להציל את חייה.