גדעון שכב על המיטה על גבו כשהוא מוגבה על שלושה כרים גדולים. גופו השדוף עשה מאמץ חוזר ונשנה לשאוף את האוויר לריאותיו. פניו האדימו מתוך המאמץ הרב. אהובה עמדה והביטה בו וחמלה רבה הציפה את ליבה, ובה בעת היא הביטה בו כהבט על חרק ענק השוכב על גבו כשהוא מנופף בכל רגליו במאמץ להתהפך. היא ניסתה לעצור את נשימתה כדי להרגיש את מה שעובר על גדעון, אך בתום רגע קט שאפה שוב כמות עצומה של אוויר לריאותיה. לא, היא אינה יכולה לדעת מה עובר עליו; אין בכוחה לסייע לו לנשום או להקטין את סבלו. אילו היה גדעון משאבה, הייתה יכולה לנסות לתקנה, או אם לא הייתה מצליחה בכך, היה ביכולתה להזמין מישהו היודע לתקן משאבה כזו. אלא שהיא אינה מצליחה לראות בגדעון משאבה ואין בכוחה לעזור לו. בעיר הזו, הנמצאת בעוצר מפאת החולי, אפילו למצוא רופא זו משימה קשה ומורכבת. בכל זאת, עליה לנסות.

“בעת חולי” הוא קובץ של נובלה קצרה (בעת חולי) ואחד־עשר סיפורים קצרים. הסיפורים עוסקים בדילמות אישיות, בעיקרן כאלה הנוגעות ליחסים בין גברים ונשים. אין לסיפורים עלילה חיצונית משמעותית; הם מתרחשים לרוב בנפש הגיבור/ה או המספרת. הדברים מוצגים כפי שהם קורים ב”זמן הווה” ללא הערות של מספר/ת יודע/ת כול. הגיבור או הגיבורה מגיעים בסופו של דבר להבנה מחודשת לגבי המתרחש בהווה או מה שהתרחש בעבר כפי שהוא מוצג מתוך ההיזכרות בו. בחלק מהסיפורים ישנן אמירות חברתיות בנוסף לאמירות האישיות (בעת חולי, אי הבידוד, הכור המצרף). שני הסיפורים האחרונים חורגים מהמציאות וגובלים בפנטזיה, שמטרתה לתת ביטוי לאמירה קיומית.

אושרית מינץ נולדה בפולין ועלתה ארצה בילדותה. אושרית היא אומנית רב תחומית: ציירת, מספרת, משוררת, מחזאית ומתרגמת. יש לה תואר ראשון בספרות אנגלית ותואר שני בתיאטרון וכן תעודת מתרגמת. זהו ספר הסיפורים השלישי שלה. נוסף על כך היא כותבת שירה, ספרי ילדים ומחזות. כציירת הציגה תערוכות רבות בארץ ובחו”ל.