התיקו הפוליטי המשתק בין שני הגושים הפוליטיים בישראל – גוש הימין־חרדים וגוש המרכז־שמאל – הוביל בשנים האחרונות לסדרה של מערכת בחירות שלא הניבו ממשלה או שהניבו ממשלה קצרת־ימים. מציאות זו מצביעה על בעיה שלטונית חמורה, שבגינה בעיות פנימיות רבות בחברה הישראלית לא זוכות לטיפול.
בספרו בחירות בקהילה קובע עמוס אפוטקר כי הסיבה העיקרית לחוסר היציבות הפוליטית בישראל היא העובדה ששיטת הבחירות ככלל היא שיטה יחסית־מפלגתית ולא אישית־אזורית. על פי הצעתו, יש לבצע רפורמה רחבה בשיטת הבחירות בישראל הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית ולהפוך אותה לשיטה אישית־אזורית, שתבטיח קשר ישיר בין הבוחר לנבחר ותיצור מחויבות ברורה יותר אצל הנבחר לעמוד בהבטחותיו לבוחר.
במרכזה של הרפורמה המוצעת עומד העיקרון של ביזור סמכויות השלטון והקצאת סמכויות נרחבות יותר לשלטון המקומי, כדי להגדיל את השפעת הציבור על השירות הציבורי. על פי ההצעה, המדינה תחולק לנפות, והקהילה האורגנית בכל נפה תחליף את המפלגה כמסגרת לבחירת חברי הכנסת. הנפות יחולקו לאזורים של קהילות גדולות, וכל קהילה גדולה תחולק לקהילות קטנות.
הבחירות בשיטה החדשה ייערכו אחת לחמש שנים על פי שלבי בחירה מוגדרים לרמות השלטון השונות: למשרדי הקהילות הקטנות, למועצות הקהילות הגדולות, לכנסת ולמועצות הנפות, לממשלה ולמי שעומד בראשה – נשיא המדינה. השיטה המוצעת כוללת פירוט של אופן ביצוע תהליך הבחירה בכל רמה שלטונית, דרך הכללים לחלוקת קולות הבוחרים ועד לאיוש התפקידים השונים במערך השלטוני החדש.
“להיות עם חופשי בארצנו” היא תקוותו הגדולה של העם היהודי העומדת במרכזו של המנון המדינה היהודית. הספר בחירות בקהילה עוסק במשמעותן של מילים אלו בחיי הקהילה ובכל מה שנוגע לקשר בין הבוחר לבין מי שנבחרו לנהל את חייה של הקהילה הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית.