“זהו, הגיע תורנו.
אדם התקשר בחצות וחצי וקבענו לשמונה בבוקר בבסיס מחסני החירום. עברתי על רשימת הציוד למילואים שהדפסתי ואז על המוצ’ילה, לוודא שלא יחסר דבר.
נשארו לי רק עוד שלוש שעות שינה יקרות.
אבל מי יכול לישון בכלל כשמחר הוא הולך למלחמה?”

“כמו רבים, גם אני זוכר חוויות מלחמה. לכל אחד מאיתנו האישיות שלו, הזיכרונות שלו, הדרכים שלו להתמודד, והדרך שלו להירפא ולשחרר. אני כותב כי אני מכיר כל כך הרבה אנשים שנושאים בליבם צלקות ונמצאים בשלב התקוע הזה, רגע לפני פנייה לעזרה. לפעמים אלה האריות שבאריות, האמיצים שבאמיצים, שחושבים שהם לא כאלה, מתוך שיפוט עצמי שהמלחמה מצליחה לייצר בנפש בעורמה. לפעמים אלה לא הגיבורים הגדולים, סתם אנשים שנקלעו לזמן ולמקום הלא נכון.
זה קשה ומפחיד לומר ‘אני צריך עזרה’ או ‘הנשמה שלי פצועה’.
אם אתם מתלבטים – גם זה בסדר. אבל כנראה יש סיבה שאתם חושבים על כך. כנראה יש סיבה שאתם מתלבטים. לכן כדאי לבדוק. יש חיים של שלום ושלווה מהצד השני של הקו”.

“בחזרה לארץ הארזים” אינו (רק) סיפור מלחמה.
יוסף (יוס) ברוך פרומר שימש מפקד טנק וסמל מחלקה בחיל שריון בשנים 1994-1997, והמשיך לשרת ולהתנדב במילואים עד 2019.
אסון המסוקים, מבצע חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה – חברים שנהרגו, תחושות שהפכו בנות לוויה – כל מה שהיה אז אותו צעיר בסדיר ועד היום, התגבש לכדי ספר עז, נוקב, עטוף בחסד ורחמים, כדי שכל מי שחווה את העוצמות הללו יקבל את העוז לטפל בעצמו ולשוב לחיים.

יוסף (יוס) ברוך פרומר משמש כרב הקהילה המסורתית “מגן אברהם” בעומר, נשוי באושר לאהובת ליבו, ואב לפעוט מתוק.