רגלי נושאות אותי לדשא שמול ביתי. כמה מטרים משם אני רואה את הצמחייה והעצים שספגו בעוצמה את רסיסי הפצמר”ים יחד עם שחר ז”ל, זאביק ז”ל, גדי (שרגליו נקטעו) וחברים נוספים. העצים המצולקים הם עדות אילמת לאירועי אותו יום נורא ואינם מאפשרים להדחיק את אשר קרה. אני מבחין שהעצים גם מוריקים ומעלים פריחה סגולה, כאילו מעבירים לי מסר מעודד שהפגיעה גדולה, אבל אפשר להמשיך הלאה ואפילו להראות סימני צמיחה ופריחה.
(מתוך הספר)

הספר בחזית הנפש פורש יריעה רחבה של חוויות מחיי היום יום ותובנות פסיכולוגיות בהקשר של חשיפה לטראומה מתמשכת. הוא שוזר בתוכו כחוט השני את התקווה לעתיד טוב יותר ופונה לכל אזרח ומנהיג לפעול לבלימת שחזורי ההרס ההדדי בין העמים.
הספר כתוב באופן שאם זאת לא הייתה המציאות אפשר היה לשגות ולחשוב שמדובר ברומן המגולל סיפור חיים. הספר פונה הן לקורא החובב והן לקורא המקצועי. הוא מציג באופן חוויתי ומקצועי הן את ההשלכות הפתולוגיות המדאיגות שבחשיפה למצב המתח המתמשך והן את יכולת ההתמודדות, הסיכוי שבצמיחה פוסט טראומטית, דרכי הטיפול העדכניות וכיצד ניתן לפתח חוסן ויכולת עמידות של הפרט, המשפחה והקהילה.