״אחרֿ־כך התחילו הדברים הרגילים של החיים”. כך אֶלְקָה, גיבורת הנובלה, אומרת וכמו קובעת את הווייתה.
עד כמה הגורל והעבר הלא פשוטים אמורים להכתיב את מהלך חייה של אלקה, ששרדה רק במקרה את הנורא מכל? זהו סיפור של אישה שהגיעה “משם” ובאה לכאן. אלקה מדברת בלשונה, מספרתֿ־מדווחת לעצמה את הקורה לה. כך עוקבת המספרת האישית אחר ציר הזמן הלינארי החל מלובלין, דרך נויפריימן, רמת גן וירושלים. בציר זה נשזרים הדמויות והמשפחה, החיים והמתים, כאשר לתוכם מצטרפת תמונה אותנטית של המקומות והאירועים השונים והמשתנים, החל מסוף המלחמה באירופה ועד לראשית שנות השבעים בארץ.
אך מעל הכל, כוחו של הספר הוא בשפה הכנה והנוגעת ללב של אלקה. ללא מחשבה על “מהו סיפור” ועל “מהו סגנון סיפורי”, מציגה לנו המחברת את אלקה בשפתהֿ־שלה. זהו דיבור ישיר, חד ולא מהסס, כך שכמעט באופן בלתי מודע דווקא ממנו צומחת פואטיקה לירית ומאופקת, רגישה לעילא. נראה שכל אירוע, מקום או אדם, עוברים דרך מִסְננת הלב והעין של אלקה, וכל אחד מהם נמדד לא בהכרח עלֿ־פי גזירת גורלו, אלא בהתאם לתפיסה הקיומית השורדת וההכרחית של אלקה. באופן הזה נדמה שעלֿ־אף עוצמת החוויה והניסיון הקשים של כל מה שקרה, תמיד, אחרֿ־כך, מתחילים הדברים הרגילים של החיים.

בתיה טמיר, ילידת ירושלים, היא אחות בדימוס ובעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה. ספרה “מחויבות כפולה”, על פרקטיקות פרטיות של רופאים במערכת הציבור, ראה אור בשנת 2020 בהוצאת רסלינג. אלקה הוא ספר הפרוזה הראשון שלה.