“היה ילד זקן שהמוות קרא רק לו.
ובעת ערב עלה, ישן את שנתו, וחלם
הוא חלום לדור בתוך צדף על חוף הים
הכחול.“

השירה הינה שירה על אוטיזם, הפרעת תקשורת, מיתולוגיה, אהבה, משפחה, מעולמו הפנימי של המשורר המושפע מספרות יפה, שירה עתיקה, אפוסים ושירה נרטיבית ומכתביהם של דנטה, ניטשה, מילטון, לטרמון, אוסקר ווילד ווילאם בלייק שאותו רואה המשורר כמורה עיקרי שלו ואב רוחני.

נתנאל לוריא, יליד 1993, גדל בבת ים משורר אוטודידקט ולוחם חברתי המשקיע את עיקר זמנו בקריאה וכתיבה. התחיל לפרסם שירה באתר תפוז כשהוא חותם בשם המשפחה של אימו ‘לוריא’. ב-2016 נאלץ לעבור להוסטל לאנשים עם צורכי תמיכה גבוהים בפן הנפשי התנהגותי בעקבות התמודדות עם אוטיזם והפרעת תקשורת משמעותית. עם המעבר, התחיל לשתף פוסטים על החיים הקשים בהוסטל מנקודת מבטו, מתוך כוונה להעלות מודעות לאוטיזם ולגבורה נפשית, כפי שהוא מגדיר התמודדות נפש. לצד הפוסטים האקטיביסטיים, משתף לוריא את שירתו גדושת הכאב ואהבת החיים.

שירת יום הדין היא אסופת יצירות הקוראות לריפוי חברתי-תרבותי. לוריא הוא קול נדיר המביא לראשונה את זעקתם של האנשים השקופים הלכודים במוסדות הסגורים.