“אהבתי אותך, אהבתי אותך עד יומך האחרון, אבל הלב שלי כבר היה שבע ממך, ואתה ידעת שמה שלא תעשה, כבר אבוד לך, לא תצליח לתקן, ואז הגיע השבוע האחרון, הסיוט הכי גדול שהיה לי בחיים, שבוע שבו ידעתי בלב שלי שזה או אני או אתה. עד שאלוהים הכין לי הפתעה”.

זהו סיפור אמיתי. השמות שונו, אבל המציאות הייתה כפי שהייתה. רחלי מספרת, “החיים שלי מתחלקים לכמה וכמה פרקים, חלקם קשים, חלקם מאושרים, ילדות קשה אבל גם יפה”. מהי ילדות קשה? אונס מתמשך, כפייה, יציאה לחירות יחסית במקלט לנערות במצוקה, בריחה למקלט לנשים מוכות עם הילדים, התמודדות פיזית, רגשית ומנטלית יומיומית, והיום, לאחר שנים, נולד בה הפרח שבלב.

הספר שירת חיי הוא דוגמה אישית לתעצומות נפש, לכוחות העצומים הקיימים באדם, ובאישה בפרט. הוא דוגמה חיה לאפשרות לצאת מהתופת אל חיים אחרים.

“אומרים שהרעש הכי גדול זה השקט, הרגשתי את זה בעיקר בלילות, שקט מטורף!
כל כך הרבה שנים לא ידעתי מה זה שקט, שזה פשוט היה גדול עליי. אין צעקות באמצע הלילה, אין מי שיעיר אותי בעצבים, אין קללות, יש רק שקט אחד גדול”.