“הוא אף פעם לא בוחר באותה אישה, כל לילה מישהי אחרת… אין לו העדפה מסוימת, כל זמן שזאת נקבה… קריצה קטנה, נגיעה קלה, מחמאה אחת או יותר, מבט חודר בעיניים והחיוך הכובש שלו, שאף אחת לא יכולה להישאר אדישה אליו, וזהו…”

אמה כותבת סיפורים על אנשים, על רומנטיקה, על אהבה נכזבת, על החיים. הבר הקרוב לביתה הוא המוזה שלה, מקום שוקק אדם וסיפורים שמייחלים להיכתב. עובד בו ברמן חתיך שנשים נופלות לרגליו. האם יחליט להפעיל את מהלכיו עליה? אמה אינה מתרשמת מגברים מסוגו, היא מתרחקת מהם כמו מאש, ועדיין נכווית כל פעם מחדש. היא מעוניינת בזוגיות כמו שהייתה להוריה, עד שאביה נפטר. אמה בונה חומות סביבה, לא מרשה לעצמה להתרגש, להתאהב, להיפגע שוב. יכול להיות שגם לברמן הזה יש צד שברירי שהוא מסתיר מכולם? כל אחד מאיתנו סוחב על כתפיו מטענים מן העבר. מהו המטען שמניע את אמה? ואת אותו ברמן? האם עברם יקבע את עתידם?
הספר שבריריות נועזת הוא סיפור מחמם לב על כאב, אובדן וחשדנות, אך גם על החלמה, אמון וחברות אמיתית, ובעיקר – על משפחה ועל אהבה. קרן גבריל כותבת ברגישות רבה סיפור מהחיים.

קרן גבריל נולדה בתל־אביב וגרה בשנים האחרונות בזיכרון יעקב. היא נשואה ואימא לארבעה ילדים. שבריריות נועזת הוא ספר הביכורים שלה, שנכתב בתקופת מגפת הקורונה. הישיבה הממושכת בבית בעת הסגרים עודדה אותה להעלות על הכתב רעיונות שרצו במוחה זה זמן רב.