“המראה הבא שנחשף לעיני, מבעבע, מפעפע ובועט בי כבר עשרים וארבע שנים… בקדמת ביתה של דידי נקבע מטבח מאולתר – שולחן עץ ישן ושני כיסאות לא תואמים, מחשבים להישבר. מקרר לא נראה שם, במרכז בלט כיור וברז חלוד ומטפטף. המים פרצו מאיזה פיר בתחתית הכיור, יוצרים שלולית עכורה על הרצפה הישנה. נערה קצוצת שיער צהוב־דהוי, לבושה מכנסונים קצרצרים, ירכיה שזופות, פראית למראה רכנה וניגבה במטלית זעירה את מקווה המים אולם אלה נערמו שוב באחת, כאילו לא עשתה דבר. זו סילבנה… אך היא לא נשאה אליי מבט… היא המשיכה בשלה, כלוחמת בקרב אבוד…”

רעב, ספרה השני של טובה זהר, הוא רומן אוטוביוגרפי החושף תחנות משמעותיות בתוואי חייה של הסופרת, בת לניצולי שואה. ספר זה מגולל זיכרונות והבזקים מלידה ועד בגרות מאוחרת. נקודת הזינוק היא ההווה, חזרה לאירועים מן העבר ושוב, נחתמים דפי הספר באירועים מן ההווה. סגנון הכתיבה של טובה הינו קולח ומעניין במיוחד, ישיר, ללא כחל ושרק, הוא כתוב מזווית ראייה סובייקטיבית, אותנטי וללא משוא פנים ומסיכות.
זהו ספר חובה לכל הקוראים המבקשים להיחשף לאמיתות גם כשהן פחות נוחות. ספרה הראשון “מקומות ריקים” יצא לאור בשנת 2020 .