סיפרתי על הילדה ששרדה והצליחה להגשים חלומות, רציתי לטהר אותה. בהתחלה ריחמתי עליה, אבל, במחשבה שנייה – לא. לא סיפרתי מתוך רחמים עליה. אני מצדיעה לילדה התמימה כל-כך והחכמה כל-כך, שלבדה חינכה את עצמה. מיום שנולדה שחתה במים עמוקים מאוד, נפלה וקמה אינספור פעמים, ובכל פעם הצליחה לעמוד מחדש. חטאה הגדול היה שאהבה את האדמה, את העצים, את הפרחים, הסתיו והאביב.

לאה מיד-שרה אמרה לי: “יש ביפו אישה שרוצה תיעוד של סיפור חייה. תלכי אליה.” נפגשתי עם עתליה. היא שאלה אותי מי אני, מה אני, ואחרי שכנראה עברתי את המבחן שלה, התחלנו להיפגש אחת לשבוע. היא לא נפתחה מיד, וכשנפתחה והתחילה לספר על ילדותה, ובאותו זמן לגרד את ידה כמעט עד זוב דם, הייתי מרותקת, עצובה וזועמת. התמלאתי בכעס על האנשים שהתעללו בה בילדותה ובבגרותה. זה סיפור על הישרדות והתגברות ואמונה. זה סיפור מעניין.
תמר

קראתי עכשיו את הספר, היה מרתק מאוד וסוחף. באופן אישי את אישה מדהימה עם סיפור חיים מעורר השראה. ואישה מאוד חזקה. למדתי המון מהספר, והוא הביא איתו המון ערך ושיער חשוב, על יחס כלפי עולים וכמה חשוב לא לשפוט בן אדם. תודה לך.
אופק

סיימתי אתמול לקרוא את הספר המרתק שכתבת. קשה למצוא את המילים מרוב התרגשות אבל אנסה… כתבת כל כך מרגש, כנה, אותנטי, כל כך מכניס לעולם שלך, עבר הווה ואפילו עתיד. קראתי בשקיקה, במתח. שמחתי ובכיתי, עם הילדה, הנערה והאישה שאת. היטבת לתאר את אירועי חייך מאוד, באופן שממש אפשר לדמיין את “הסרט” בעיני רוחי. תודה שנתת לי את הזכות לקרוא וללמוד עלייך.
אודליה