“עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי”,
רוֹאֶה תְּמוּנוֹת וְשׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת,
וְהֵם עוֹלִים עַל הַכְּתָב בְּאֹפֶן חָפְשִׁי.
“עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת”
בַּעֲקִיפִין וּבְמֵישָׁרִין
מַחְשָׁבוֹת נִפְלָאוֹת קָמוֹת וְעוֹלוֹת,
וַאֲנִי יוֹצֵר מֵהֶן שִׁירִים.
“בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי”,
יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי בְּנִבְכֵי הַמַּחְשָׁבָה.
כָּאן בַּסֵּפֶר כָּתַבְתִּי אֶת מָה שֶׁעוֹבֵר בְּרֹאשִׁי –
כָּתַבְתִּי מִגְוַן שִׁירֵי אַהֲבָה.

יהודה וגנר הוא איש חינוך, זוכה פרס גנגר לחינוך תל”י (תגבור לימודי יהדות), שליח מדינת ישראל במדינות ברית המועצות לשעבר במשך עשר שנים ויקיר העיר קריית ים.
יהודה כותב מאז ילדותו, בעיקר שירים. אהבתו הגדולה לספר הספרים, לאדם, לסביבה ולארץ ישראל ניכרת בכתיבתו.
יהודה ורעייתו אנה הם צלמים חובבים. כל התצלומים המופיעים בספר צולמו על ידם.